roni
(ברכות נ”ח): “האנחה”, שוברת חצי גופו של האדם”
מאת היועצת רויטל רחל צדוק, מאבחנת ומטפלת בבעיות רגשיות, מנהלת מדרשיה חרדית:
“עטרת שרה” בבית שמש..
–הנשימה היא דרכו של הגוף לשאוף אוויר ולהוציאו, והיא מתבצעת באמצעות האף והפה. דרכי הנשימה מחוברת לקנה המסתעף לסמפונות המובילות אל הריאות.
דרך סמפונות אלה עובר החמצן אל תוך הריאות. הנשימה אף- על- פי שהיא פעילות טבעית לחלוטין, הינה תהליך מורכב ביותר. היא כרוכה בשלושה תפקידיי יסוד: נשיפה, המתנה, שאיפה.
מאמץ גופני מוביל לנשימה מהירה, בעוד מתיחות ולחץ מגבילים את תהליך הנשימה ומובילים לנשימות קצרות ורדודות.
לפעילותו של המוח נחוצה אספקת חמצן ניכרת, מובן, שאם נשימתך יעילה, יקבל מוחך את מנת החמצן הדרושה לו לשם תפקוד אופטימאלי.
האנחה
“ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו; ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה.” וישמע אלוקים את נאקתם, וייזכר אלוקים את בריתו את אברהם, את יצחק ואת יעקב. (שמות ב”, כ”ג,- כ”ה).
רבי נחמן מסביר, שהאנחות שהאדם נאנח ברצותו לזכות ברוחניות שוברות את המחסומים הגשמיים הגסים של הגוף ומחזקות את הנשמה.
כך מתאפשר לאדם לצאת למסעו אל הגבהים הרוחניים.
מאוחר יותר לימד רבי נחמן, שאנחה למען הקדושה מועילה יותר מאשר תענית, אנחה עמוקה דומה למילה שהאדם מל את עצמו.
אנחות עמוקות למען רוחניות מסירות את עורלת הלב. ראינו, שהלב הנו משכנם של רבים מרגשותיו העמוקים ביותר של האדם. האנחות מועילות לא רק להתעלות מעל לרגשות אלה, אלא גם להפיכתם ולהכוונתם אל הרוחניות. כל העולם כולו נברא בנשימה
•- בנשימתו של האלוקים ככתוב “וייפח באפיו נשמת חיים”.
•- אם אין נשימה,אין חיים. אם האדם חש שחסר משהו בחייו, זהו סימן ל”קוצר נשימה”.
•- החשיבה הנכונה :”אני רוצה לשאוף אל תוך חיי את הרוח האלוקית”.
קו החיים
כדי לנשום, צריך לשאוף אוויר. האחד הוא קו החיים של הקדושה; האחר- קו החיים של הטומאה. הצדיקים שואפים אוויר צח, בעוד הרשעים שואפים אוויר מזוהם וטמא.
כאשר מתחרט האדם על מעשיו הרעים ומבקש לעשות תשובה, הוא מנתק את קשריו עם מקור אוויר הטמא. וכך להיפך: המבקש את הרע ונאנח כשאינו משיגו, מנתק את עצמו ממקור האוויר הטהור והצח וקושר את עצמו מאליו לטומאה.
אחרי כמה נשימות עמוקות
נשאל את עצמנו מה אני רוצה להיות?
כל דבר צריך להוריד למציאות: איך זה נראה במציאות, שאני שלווה, שאני רגועה עם הילדים כשהם חוזרים מהגן מביה”ס?
ומה יכול להפריע לך להגיע לזה?
יש דברים שמציקים לי על בסיס קבוע, צריך לנקות את זה. מה קורה שמשאירים מצבים פתוחים, בלי לנקות אותם?
•- כשלא סוגרים משהו יש דליפה של אנרגיה החוצה. וכשאני מנקה משהו, סגרתי את העניינים.
•- איך מנקים את הבלבולים והה
פרעות?
•- קחי דף וכתבי את כל מה שמפריע לך.
•- כשאני לא מצליחה לנקות לבד, אני צריכה להיכנס לרגשות, אך יש דברים שאין אני מסוגלת לראות בעצמי, ולכן צריך משהי אחרת כדי לעזור לי לפתוח את הדלת הסגורה.
•- כפי שכתוב “קנה לך חבר”, להיות כאן ועכשיו אוזן קשבת מחזקת ומכוונת.
האף והפה
האף הוא מעבר האוויר הראשי. הוא מכיל מספר מסננים. בליטות זעירות דמויות- שערה, שתפקידן לסנן את האוויר בהיכנסו למערכת.
הסבלנות מאפשרת לנו להמתין עד סופן של סופות מעין אלה ולהתחבר מחדש אל ‘ארך- אפיים’ של יוצר- כל, מקור כל החיים!
מלכות היא הפה, ולכן נקראת התורה ‘תורה שבע”פ’.
המלכות קשורה לפה משום שהמלך מולך בעיקר בפיו.
יחס זהה מתקיים בין התורה שבכתב ובין התורה שבע”פ, המלווה אותה מסיני. התורה שבע”פ, הקשורה במלכות, מאפשרת לנו להבין את רצון הבורא המובע בתורה שבכתב. הפה מקביל לתורה שבעל- פה.
כל הלומד תורה לשם שמים ולכבוד שמים מתקן את פיו.
הוא ראוי לקרבה מיוחדת לשכינה. ומי שלומד תורה על- מנת לקבל פרס-כדי לקיים את מטרותיו- שלו: כבוד, עושר, וכו’- גורם לגלות השכינה.
כזה הוא כוח הפה בבקשנו רוחניות. הסיבה ברורה: מילים הפועלות בניגוד לסיבת הבריאה שקולות לדחיית הבורא ולפריקת עולו.
הקנה והוושט: צמצום…
‘קנה- סוף’ וקנה חכמה. לכן, השורש ק.נ.ה. מייצג במובן אחד חכמה טהורה המובילה לרוחניות. בקנה הנשימה אפשר להשתמש כדי לקנות חכמה, לדבר דיבורים קדושים,
אך אפשר גם להשתמש בו לחטא, על- ידי הבעת “דעות זרות” ואידיאלים לא- מוסריים.
רבי נחמן מלמד עוד, שלימוד גמרא מקביל לקנה. הלימוד, הבנוי מששת חלקי המשנה, מתאים לשש טבעות הסחוס בתוכן עובר הקנה.
אלו שני עולמות שברא הקב”ה… העולם- הזה בה”א והעולם- הבא ביו”ד. באות ה”א, המקבילה לבינה, הוא יצר את העולם- הזה.
הבור השתמש בה כדי לברוא את העולם- הזה ב”דיבור”.
ערכה המספרי של האות ה”א הוא 5, המקביל לחמש המשפחות הפונטיות של האותיות העבריות: גרוניות, חיכיות, לשוניות, שיניות ושפתיות.
כשאנו מבטאים מחשבות של תורה, אנו מעוררים את כוחות הבריאה עצמם.
שנזכה שכל אברינו וכל מחשבותינו ירצו להדבק רק בו יתברך תמיד!
תגובות אחרונות