rellyduk
זה שחזר בתשובה, וזה שחזר בשאלה: ערב יום הכיפורים תשס”ז יצאנו למסע בעקבות היהדות והחילוניות, כפי שהן נתפסות על ידי שניים שחצו את הקווים בין שני העולמות – רק בדרך הפוכה.
ליווינו אותם עם המצלמה של ynet לפני החג, לתחנות המרכזיות בחייהם הקודמים. עם שלום יצאנו לאזור הישיבה בה למד בבני ברק בגיל ההתבגרות, ואילו עם איילון הגענו לרחוב שנקין בתל אביב, שם העביר את שנותיו בעת שעבד כדוגמן ושחקן, ולמד משפטים באוניברסיטה.שבע שנים חלפו מאז דרך שלום בפעם האחרונה על מדרגות הישיבה. המפגש שלו עם מחוז ילדותו טעון ביותר. מבטים חשדניים ליוו אותנו החל בכניסה לשכונה. אט אט הפכה החשדנות לביקורת גלויה, כשהתושבים הבינו שמדובר בצעיר שהיה בשר מבשרם וטרק את הדלת בפני עולמם.
בפתח הישיבה בה למד שלום נרשמת דריכות רבה. מדי פעם יוצא אחד האברכים ומשמיע דברי איומים. מורים ותלמידים מציצים מבפנים, אחד מהם זכור היטב לשלום. “זה היה המשגיח שלי”, הוא אומר, “אני זוכר איך פחדתי ממנו. גם עכשיו לרגע חששתי שהוא פתאום יגיד לי ‘מה אתה עושה בחוץ, כנס מיד פנימה'”.
אתה זוכר את הרגע שבו החלטת שאינך שייך עוד לעולמם?
“היה רגע אחד שהבנתי שאני כבר לא שומר שבת. פתאום הבנתי שבפנים אני כבר לא דתי, גם אם המראה החיצוני שלי אומר אחרת. לפתע חשתי שזה כבר לא כל כך משנה אם אקיים את כל המצוות או אוכל חזיר.
“אם אתה חושב שמישהי חמודה עברה בסביבה, אז אתה חייב לעשות הרהורי תשובה כדי לכפר על המחשבה הזו, ולומר לעצמך, אולי ימחלו לי על כך ביום הכיפורים הבא. פתאום הבנתי שאני יכול להרגיש משוחרר, חופשי, ולקבוע בעצמי את הערכים שלי, בלי שיכתיבו לי הכל מלמעלה”.
שלום מספר על המשבר עם המשפחה ועל הרגע שבו אביו סילק אותו מהבית על רקע צרחות של אחיו, כשדקות ספורות לאחר מכן הוא קורא לעברנו לפתע: “היי, הנה אבא שלי”. הוא מנסה להדביק את אביו שצועד ברחוב סמוך, ומשוחח איתו בקצרה.
המפגש מותיר את הבן בסערת רגשות. “אבא שלי היה בהלם לראות אותי בתחום שלו ככה. עבור אבא שלי הדרך בה בחרתי נחשבת לכישלון שלו כמחנך”.
“החבר’ה בצבא ראו פתאום דוס עם נשק”
גם אמו של איילון עוד קיוותה בשנים האחרונות שבנה ישוב אל חיק החילוניות. “היא אמרה לי, ‘נו רוני, הבנו את הקטע, בוא תחזור חזרה'”, הוא מספר בחיוך, מול בתי הקפה השוקקים במרכז שנקין.
יש משהו מבלבל במפגש עם איילון, בעיקר סביב התפר שבין החזות של חסיד בעלז לצד הדיבור העכשווי, הכמעט שנקינאי. נראה שאיילון דווקא נהנה מהדיסוננס הזה, למשל בצבא, בו הוא ממשיך לעשות מילואים בסיירת מטכ”ל. “בחומת מגן הגעתי ללחימה בלבוש החרדי שלי. זה היה מדהים לראות את הבלבול אצל החבר’ה. יורד דוס עם נשק, היו כאלה שהיו בטוחים ישר שזה המשגיח כשרות”, הוא מחייך.
ניצני החזרה בתשובה התפתחו בזמן השירות שלו בסדיר בסיירת. “פתאום אתה מבין שיש סיכוי שלא תחזור בחיים מהפעולה, ואז אתה שואל את עצמך האם עשיתי את מה שצריך לעשות בחיים, האם יש תכלית לחיים שלי? החיים שלי עד לאותו הרגע לא סיפקו לי את התשובות לשאלות הללו… לאחר מכן היו המון שלבים של השלת הנשל, עד לרגע שבו הבנתי שיש הרבה יותר דברים בעולם ממה שהעיניים שלי רואות, ויש תורת אימונים שיכולה לאט לאט להביא אותי אל האמת שמעבר לאשליה”.
בכל זאת בחרת להישאר להתגורר עם 6 ילדיך באזור שנקין, ולא לעבור לבני ברק, אתה לא חושש שילדיך ייחשפו בגינות הציבוריות להשפעות של ילדים חילונים?
“האמת, אני חושש יותר שהילדים שלי ייפגעו מהכלבים המשוחררים בגינות הציבוריות, הם יותר מפחידים אותי. אני חושב שבשנקין אני יכול לשמש כגשר בין העולמות”.
אחד האמצעים בעיניו ליצירת הגשר הזה הוא לדבר אל החילונים בשפתם הם, יותר נכון בשפת ה”מטריקס”. איילון הקים אתר מיוחד בו הוא מנסה להסביר גם לצעירים משנקין את האמת הקבלית המסתתרת מאחורי הסרט. ליתר ביטחון, הוא דואג רק להזהיר את הגולשים החרדים מפני כמה סצינות לא צנועות.
בינתיים, בבני ברק מתקבצים סביבנו עשרות נערים בקריאות “גוי, גוי”, מאיימים לשבור את המצלמה ומסלקים אותנו בכוח מהשכונה. “תלכו, פשוט תלכו לתל אביב”.
תגובות אחרונות