מתוקה כדבש | הר’ ימימה מזרחי

שיעור הכנה לראש השנה

“אם יהיה נידחך בקצה השמיים משם יקבצך ה’ אלוקיך ומשם ייקחך”, אפילו תהיי במקום הכי רחוק עולם ה’ ייקח אותך אליו. אני מרגישה שהגעתי כבר לקצה השמיים מתי תאסוף אותי? ,
כתוב בפיוט אחות קטנה שאומרים בתחילת ראש השנה– ” מתי תעלה ביתך מבור ומבית כלא עולה תשבור” מתי כבר הילדה הזו תהיה שמחה? זה עכשיו בנות, אלו הימים של בריאת העולם.  ופה קצה השמיים התחלת בריאת השמיים זה עכשיו  וראש השנה זה סוף בריאת העולם. אדם וחווה נבראים. את עכשיו בקצה.

היום נלמד איך ראש השנה זה החג של הנשים ואני רוצה להצדיע לנשים החרוצות שפה אין אחת שלא הייתה השנה, חרוצה. בחיפוש אחר האיש שלה, במירוץ אחר השמחה וכשסיימת את השנה הזו את חרוצת קמטים. בגלל שבאמת אין פה מישהי שלא עבדה השנה. ומי שמצדיע לכן אל השנים הבן איש חי אמר שנשים ושנים זה אותן אותיות. וכשאישה עוברת משנה לשנה, השנה שחלפה וכל השנים עומדות במשמר כבוד מצדיעות לה ואומרות אישה חרוצת קמטים תעשי מה שאת יודעת הכי טוב לעשות, קומי ותכיני ראש השנה. עוד פעם בלי תלונה, המאכלים המדהימים שלך, תכניסי אורחים במאור פנים, לכי שוב הביתה אפילו שגם השנה לא התחתנת את לא מבינה אחות קטנה, אילו רחמים את מעוררת בעולם.

הפיוט הזה שכתב רבי אברהם גירונדי “אחות קטנה”, נושק לסוף השנה ונאמר בתחילת השנה החדשה. הביטוי “תכלה שנה וקללותיה” הוא ציטוט של חז”ל אבל רבי אברהם גירונדי הוסיף עוד ביטוי “תחל שנה וברכותיה” שהאישה הזו על כל מחלותיה על כל החלל הזה שפעור לה בלב ,שמהחלל הזה היא תהפוך להתחלה חדשה מהחילול הזה תחל שנה וברכותיה. אז השנה הזו את הולכת בערב החג אל האישה הזו שהיחסים שלך איתה כל כך מורכבים, ותנשקי לה את היד ותגידי לה שתי מילים -תודה אמא, יד ימין.  וסליחה אמא, נשיקה ביד שמאל. הסיפור של ראש השנה הזה, הוא סיפור של אמא, אבא ועם ישראל.

איך קוראים לראש השנה בתורה? – יום תרועה. על שם תרועת השופר. השופר התחיל בעולם באבא ובן. בעקידת יצחק, ואברהם נאלץ להקריב את יצחק והנה אייל שהקריב תחת בנו . והקרן של האייל היא השופר. והעולם אף יסתיים בתקיעת שופר של המשיח. אנחנו נרים בין שני הקטבים האלה, אבא, אימא, ילד, ועם ישראל.

אימא וילדים- כל תקיעת השופר ברא שהשנה זה בכיין של אמהות על ילדיהן, אם סיסרא הייתה מחכה לבנה שישוב מהקרב, והייתה בוכה מאה יבבות ולכן צריך לשמוע מאה תקיעות בראש השנה.

שרה אמנו שיש לה בן אהוב שילדה בגל תשעים, ואז ה’ אומר לאביו “קח את בנך יחידך אשר אהבת והעלה אותו לעולה”. אבל מה אברהם יגיד לאמא שלו? אז הוא חייב לשקר לה, ואומר לה שהוא לוקח אותו לישיבה בשביל ללמוד תורה. קשה לה אבל בשביל התורה היא מסכימה ואז השטן מגיע ואומר לה טפשה בעלך לקח את בנך להר גבוה, עקד אותו בחבלים, ולפני שהיא שמעה שבסוף הוא לא הקריב אותו, היא צועקת לאאאאא! וחז”ל אומרים שזו תקיעה ששומעים בראש השנה.

ובכיים של ילדים על אמהות זו גם תקיעת שופר. בעקידת יצחק בכה יצחק על צערה של אימו. כמה בנות בוכות על צערם של הוריה.