מתוך שיעורה השבועי של נורית אילון הירש – ימי שני 19:30 באשירה
בשבוע האחרון קראנו את פרשת מסעי, וכמיטב המסורת של אשירה שמים יצאנו לפטרה שבירדן להילולת אהרון הכהן. בכל שנה הנסיעה הזו מקבילה לפרשת מסעי שמדברת על מסעות בני ישראל במדבר ומרתק לראות בצורה מוחשית את הדברים.
השנה הגענו לכותרות..בווינט. והמסע הזה הוא נושא השיעור שלנו, התובנות שלנו שצמחו מתוך הדבר הזה.
כל אחד מאיתנו חזר בתחושה של עילאיות והתרוממות הנפש בהתאם לגודל המניעות שהיו, דבר שחווינו הפעם ולא נתקלנו בו כל השנים.
רבי נחמן מדבר על המניעות שיש “ובפרט שרוצה לסוע לקברות צדיקים”…
המקורות היהודיים מדברים הרבה על מעלת ההשתטחות על קברי צדיקים. יהושוע בן נון וכלב בן יפונה השתטחו במערת המכפלה. כותב הגאון מוילנא שמאז שחרב בית המקדש עיקר הישארות השכינה היא בקברי צדיקים.
כתוב בתהילים: ” טובתי בל עליך , לקדושים אשר בארץ המה”. ומפרשים שכאשר אתה בא להתפלל בקברות צדיקים אומר הקב”ה אני גומל לך טובות לא בגלל זכויותיך אלא בגלל הקדושים אשר בארץ המה- זכויות הצדיקים.
הנסיעה לירדן כרוכה בהרבה לוגיסטיקה ותיאום עם הרשויות, ליווי משטרתי, סידור של ויזות וכו’… וכבר 4 שנים שאנחנו עושים את זה וזוכים להגיע ב”ה.
השנה חווינו דברים אחרים, שוטרים שהשכרנו את שירותם חיכו לנו במעבר הגבול כמו תמיד שאמורים היו ללוות אותנו.
כבר במעבר הבנו שלא הולך להיות פשוט, עברנו בידוק מדוקדק למרות שהקפדנו על ניראות שלא מסגירה את היותנו יהודים דתיים. ה’שב”כ’ הירדני הגיע ונתן הנחייה שאסור לנו לעלות לקבר נכון לעכשיו ושיעדכנו אותנו בבוקר מה קורה.
לאורך כל השהות שלנו הייתה אוירה של עוינות ורדיפה וכל אקט בעל אופי דתי נאלצנו לעשות בהיחבא.
בשמורת הטבע בפטרה היה אפשר ממש לראות את כוח הגנים היהודיים , מטען גנטי של כוח רצון עצום שהוביל כל אחד מאיתנו.
באמצע הדרך עשינו הערכת מצב של כמה זמן נותר לנו להליכה רגלית עד לאזור הציון והגענו למסקנה שכמות המים ברשותנו לא מספיקה עבור הקבוצה להליכה ב45 מעלות חום … סיכמנו שנגיע הכי קרוב שאפשר ונודיע לקבוצה שלנו שעשינו מאמץ ומפאת המניעות נסתפק בהגעה קרוב למקום הציון.
לא השלמתי עם ההחלטה הזו וניגשתי למדריך משרד התיירות ולמפקד הארוע ובאנגלית רהוטה הסברתי לו שמדובר מבחינתנו בתקרית דיפלומטית שבה הם מסכנים את המשתתפים שלנו לאחר שכבר קיבלנו אישורים והכל סודר ושלום מראש. ואם יהיה צורך לערב את חברת הביטוח בשלב הזה הם יסתבכו מאוד בגלל כל התנהלות שלהם. הקבוצה שלנו תגיע בכל מקרה למקום הציון ואם מישהו יפגע בדרך הם מסתכנים בתביעה. כנראה שהדיבור התקיף פעל הם הבינו שיש להם אחריות אישית והייתה התייעצות ביניהם שבסופה, הם הרימו טלפונים והזמינו אלינו את הג’יפים שלקחו אותנו
אבל….הורידו אותנו לא במקום הנכון כדי לחזור ולקחת עוד נגלה…במקום עלייה של שעה הלכנו שלוש שעות כדי לעלות עוד שעה.
וכאן אני רוצה לחזור למסע הפנימי שבתוכי, כמה פעמים בחיים מגיעה סוג של שבירה בנפש לאחר שטיפסנו על הר גבוה והשקענו מאמצים ובבואנו לראש ההר אנחנו רואים שכבר יש אנשים בראש ההר שהגיעו מזמן ובחזרה לסיטואציה שלנו, אני שומעת מהם שכבר חגגו בר מצווה לבן שלי התפללו ונעלו את הציון. המשכתי לעלות במטרה להגיע ויהי מה.
בפרשת דברים נכתב, “אלא מסעי בני ישראל”- מסביר רבי נחמן שמשה רבנו לא בא להכפיש את עמ”י אלא לומר שהם הגיעו למקום של הקליפות ולכן נפלו שם. מדבר זה מקום שבו שולטים כוחות לא טובים.
ובנקודה הזו הרגשתי שלווה פנימית וקול שאומר לי, עשית מאמץ, השתדלת. תרפי.
העבודה האמיתית כרגע היא לראות איפה את נמצאת האם כל הכיסופים שלך ילכו לסטרא אחרא כי עכשיו את תיכנסי לייאוש ולעצבות ותרגישי שפיספספת את העולם. או שתביני שהכל כל כך מדויק שבנקודת ההתמוטטות תצליחי לחייך.
הסיטואציה הזו מתוארת הרבה אצל רבנו כחוסר הצלחה, מקומות שבהם יש לך רצונות וכיסופים טובים ואתה לא מצליח להגיע.
זה המעבר ממשיח בן יוסף למשיח בן דוד, מאפיין גדול של התקופה הזו הוא חוסר ההצלחה ומה הפתרון לכך-תפילה. ‘ואני תפילתי’.
הסוד העצום לקראת הגאולה הפרטית והעולמית הוא שהדרך להגיע לתיקון זה הגעגועים והרצונות הטובים. למרות הכישלונות והנפילות שבדרך.
בסיכומו של עניין, אני מגיעה לשער הנעול ואומרת למפקד הארוע שטיפסתי עד לכאן כדי להיכנס ואני רוצה להיכנס. הוא נותן לי להיכנס וסוגר אחרי את השער. כשאני נכנסת אני מרגישה שאני לא יכולה להתפלל כי כל החברים בחוץ…. אני יוצאת אליו ומבקשת ממנו להכניס את כולם בתורות של 10 איש בכל פעם, לאחר שהסכים התחילו דחיפות והשער נסגר.. ובמקביל קיבלנו הודעה משרת החוץ הירדנית שאין כניסה ליהודים למתחם עד להודעה חדשה.
הראייה היהודית מדברת על זה שהצלחת-לא אם נכנסת, אלא אם הבנת שהכיסופים שלך כל כך יקרים בעיניו ושהכל ממנו באמונה ובאהבה.
לשיעורים נוספים של נורית אילון הירש במדרשת אשירה בנושא עבודת הלב עפ”י החסידות וליקוטי מוהר”ן לחצי כאן>>
עלו לי דמעות לשמוע את השיעור.כאילו שהיינו במקומות שונים…היו לי קשיים בהתחלה בזיונות ממש, השוטר במעבר גבול משך בשיער, המלווה הערבי אמר לוקח למלון אחר כי לא היה חדר,בסוף הסתעיינו. קמתי בבוקר אמרתי,השם כבר תודה רבה הבנתי.לא מקטרת יודעת שלא תמיד הדרך לצדיק פשוטה היא…כגודל הרצון גודל המניעות כדברי רבנו נחמן ועכשיו תן לי ברוב חסדך קפיצת הדרך. ואז השם בפנים, הכל הפך לפשוט.40 דק בגיפ אחרי פטרה.עליה בהר בצד הקשה 45 דק והופ שמונה ארבעים וחמש בבוקר אנחנו למעלה אצל הצדיק,בשקט בלי אנשים מלבד מספר מועט של בחורים שהגיעו השכם בבוקר בקבוצה עצמאית נראה לי שאפילו הגענו ראשונים מהקבוצה שבאו אחרינו רק בכ3 שעות.ולכן כשדיברת על המסע ועל המימדים השונים של המדבר זה כל כך התחבר.תודה רבה לבורא עולם כולנו עוברים שיעורים שונים.איפוא ניסה אותי. בצניעות…דהיינו הכיסוי ראש החדר.תסתדרי גם אם לא נעים לך.בלי לילל.תתחזקי מהלבוש מהאמונה המוחלטת שהשם קיים בכל פרמטר בחייך..?תודה על מסע מאלף מרתק, עין מוסא,ואדי רם, מעיין משה היכן שגדול הנביאיםו היכה בסלע…ויצאו ממנו מים! והור ההר אהרון הכהן אוהב שלום ורודף שלום שתהא דמותו תמיד אל מול פנינו ונזכה להגשים משנתו.
כבר נסעתי בעולם.אבל זה מסע מצומצם של יומיים אך מלא הרפתקה.ואו! תודה רבה לכם.
שעור מ ר ת ק !!!!!
נורית את מספרת ונותנת לי הרגשה כאילו גם אני נמצאת אתכם במסע…. פיספוס שלא נסעתי אתכם…אם ירצה ה ‘שנה הבאה.
שיעור מרתק, מותח, עוצר נשימה.כל המשפחה רותקה ומצדיעים לכל המשתתפים על מסירות הנפש.
עם ישראל במלוא הדרו.
מאמינה בלב שלם שנעשה קידוש שם שמים ונחת רוח לבורא עולם.
תודה רבה
ואו נורית,
אחד הסיפורים החזקים והמחזקים ששמעתי
תודה ששיתפת