אשירה אשירהנעשה ונשמע.
הקדמנו נעשה לנשמע – ובכך התחייבנו.
חתמנו.
קיבלנו.
לפני ששמענו,
בלי להבין.
כך מסבירים את הביטוי, נכון?
מעניין שביטוי זה, נעשה ונשמע, לא מופיע במעמד הר סיני שבפרשת יתרו.
הוא מופיע בפרשתנו, פרשת משפטים,
בברית האגנות.
כאשר עם ישראל כורתים ברית עם הקב”ה,
מקבלים את התורה.
ודווקא לאחר רשימת המשפטים הארוכה שמופיע בפרשתנו.
בעל השפת אמת מעלה שאלה –
המשפטים הללו, עבד עברי, דיני נזיקין, ועוד – הם מאד רציונליים. מוסריים.
קצת מפתיע שדווקא כאן מופיע הביטוי נעשה ונשמע.
לכאורה כללים אלו לא דורשים אמירה כזו – של התחייבות ללא הבנה.
לכאורה את המשפטים הללו אנו מבינים.
השפת אמת מסביר שגם את המצוות ההגיוניות, שאפשר היה להבין אותן בשכל, עם ישראל מקבל בראש ובראשונה כי זהו צו א-הי.
“ובנ”י הקדימו נעשה לנשמע, פירוש שהיה חביב אצלם יותר מה שזוכין לעשות רצון עליון ממה שיבינו הטעם של המצוה.”
לעשות מעשים מוסריים זה טוב ויפה. אבל לעשות רצון עליון – וואו.
זו ממש זכות.
וזוהי משמעות האמירה נעשה ונשמע.
השפת אמת ממשיך ומסביר שלאחר שמקיימים את המצוות בפשטות וללא השגה, זוכים להבין הטעם.
לאחר שאומרים נעשה ונשמע,
שומעים.
וטועמים.
לעיתים נראה לנו שלהבין באמת, אפשר רק מבחוץ.
מי שבפנים, לא מבין באמת.
האם אני באמת בוחרת לקיים תורה ומצוות?
הרי אני דתיה מבטן ומלידה.
אני בכלל לא אובייקטיבית.
ההסתכלות שלי לכאורה לא שלימה.
בעל השפת אמת אומר שבמציאות זה הפוך.
מבחוץ לא רואים באמת,
רק מבפנים.
מי שקופץ למים – יבין באמת.
יזכה להבין את טעמי המצוות.
לטעום את הטעם המתוק שלהן ושל התורה.
כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם –
כאן רואים.
וטועמים.
בוחרים להיות כאן,
בפנים.
וממשיכים להקדים נעשה לנשמע.
שבת שלום וחודש טוב!
תגובות אחרונות