הקדמה: ראינו במאמר על הגורם הרוחני המפריע לריפוי מחלות, שכאשר הנשמה לא ממלאת את שליחותה בעולם, היא נמצאת באי שקט שמשפיע
מרחשוון, מרחשות שפתינו, ממשיכות תנועה. שנלמדה, בעמל רב, בתפילות תשרי. תנועות מאומצות, שהפכו זורמות, מחול שפתיים. פינו שבח, וכל עצמותינו,
מה איכפת לי מה חושבים עלי? המשפט הזה נשמע מוכר? לי הוא מוכר מאד. כמו מנטרה שחוזרת על עצמה שוב
בדרך אשר אלך לשיר קח לך עיצה בן יקיר הפוך כל ניסיון לשיר זה לא קל, אני מכיר… מה יעזור
תחשבו על זה ארבעים שנה הולכים בני ישראל במדבר. תלונות יש? יש. קשיים יש ? יש. ואיך משה מגיב? לא
כשהיה בני הבכור בזמני שידוכים ואנו כהורים הצענו הצעות, הוא “קרא לי לשיחה” ואמר לי: תראי אמא הבחורות שאת ואבא
בואו נעשה משאל- נכון כבר עברו אולי כמה שנים מאז אבל – באיזה צבע הייתה השמלה של חמותך בחתונה שלך?
הגמרא מספרת סיפור שנשמע קצת מצחיק. לאחר מותו של רבי אומרים החכמים שעכשיו משמת, בטלה ענווה מהעולם. אומר להם
כלים מעשיים לסדר בנפש ולתחושת אחדות, משמעות ושמחה. זאת על ידי שחרור של מנגנונים ודרכי חיים שנדמו עד הלימוד כהכרחיים.
מה עומד מאחורי הדברים, מאחורי המסכות החיצוניות שלנו, של הגוף שלנו. חשבת פעם איך הגוף שלנו מתנהל? מה מניע אותו
הישירי מבטך לעבר המראה והתבונני איך כל המציאות החיצונית והיחסים שלך עם אנשים אחרים בעצם משקפים לך משהו על הקשר
לעזרה או לתשלום טלפוני השאירי הודעה....
תגובות אחרונות