אור מירושלים | אפרת בזק פתיתי השלג מלבישים את האדמה בשמלת חג עדינה, יפיפיה. שמלת כלולות צחורה וטהורה. לא מזמן
הגיע הרגע הגדול! בתום חמישים ימי ציפייה מאז שיצאו ממצרים, מגיעים בני ישראל אל הר סיני, ועומדים מוכנים לקבל תורה.
אל השבת שלנו אנו מגיעים השבוע אחרי ימי מועד, וחול המועד, וימי חול בודדים… בפרשת שמיני אנחנו נכנסים פנימה אל
חודש אדר, חודש בו הצטוונו על השמחה. להרבות בשמחה. האומנם זה קל? לא. אולי כי התרגלנו לקטר ולהתלונן ופתאום “להגדיל
נעשה ונשמע אז אם חיפשתם את נעשה ונשמע בפרשה בשבוע שעבר, מניחה שהתאכזבתם. הכל בסדר, בפרשה הזו זה מופיע. אך
השבוע אנחנו פוגשים את משה. משה, שהעביר לנו את התורה. משה, העניו מכל אדם. משה, שילווה אותנו מכאן ועד סוף
באור נרות החנוכה נראה אותן; את השלהבות המרקדות המספרות סיפורי גבורה, המביעות הלל והודאה, והמאירות באור יקרות את הניסים והנפלאות.
הסוד של החנוכיה למה השמש גבוה מכל שאר הנרות? מאת ד”ר גיל יוסף שחר (M.D) מהתבוננות בחנוכיות, ניתן לראות שכמעט בכל
בפרשת וישלח, מופיע הזמן המיוחד של “עלות השחר”. בתום ליל המאבק של יעקב עם המלאך, בעלות השחר, מגיע בירור של
פרשת וישלח היא פרשת המגירות. זוכרות את המגירות? אז לצעירות שבינינו, או לאלו שפספסו את טרנד המגירות, “מגירות” הייתה תנועה
להתפלל את הכלום שבלב (עפ”י השתפכות הנפש אות צ”ד) אמרו לה שהוא רוצה לשמוע אותה. “דווקא בשפה של הלב ובמילים
מתה עלייך לפעמים הדיבור היומיומי כולל ביטויים כמו: “מתה עלייך” “וואי, היית מתה!” “למות, למות.” השימוש הזה, בלי חשבון,
לעזרה או לתשלום טלפוני השאירי הודעה....
תגובות אחרונות