יעקב יוצא. מבית אביו, מארץ ישראל. לדרך. דרך ארוכה. מפותלת. כשמו, יעקב. הוא מגיע לבית לבן, שלכאורה שמו משדר יושרה
ואלה תולדות יצחק: יצחק הוליד את יעקב ואת עשיו. נכון? כך היינו מצפים שתתחיל הפרשה? אז זהו שלא. ואלה
אברהם איש החסד, אברהם אוהבי, בפרשה זו נבחן במידת היראה. אברהם מצווה לעקוד את בנו. לעשות מעשה המנוגד לטבעו. כך
השבת מתחיל המסע הגדול אל ארץ ישראל, ע”י אבי האומה, אברהם, והאם הראשונה, שרה. התורה מבטיחה להם את הארץ הזאת,
מה איכפת לי מה חושבים עלי? המשפט הזה נשמע מוכר? לי הוא מוכר מאד. כמו מנטרה שחוזרת על עצמה שוב
חודש מרחשוון שהחל השבוע, מזמין אותנו להטמיע את האורות שספגנו בחודש החגים אל חיי היומיום. השבוע נתחיל אי”ה להתפלל על
לך, אמא יקרה שנמצאת בין השלילי לחיובי. בין דרישות הילדים לדרישות הבית, בין הר של כביסות להר שיעורי מרחב קוליים.
כמו אות ראשונה שכתב האהוב במכתב כמו משב רוח מרענן עם בוא הסתיו כמו טעם הדבש בראש השנה כמו תו
האר”י הקדוש מלמד אותנו שכל חגי תשרי הינם מהלך אחד בבניית שיעור קומתה של השכינה, מהלך המבואר בפסוק בשיר השירים
וזאת תורת הקורונה יש תורה אחת של רבי נחמן שתמיד אהבתי, אך מתחילת הקורונה היא קוראת לי לשוב ולהתבונן בה
אתמול נחשפו לראשונה מימצאים מרגשים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות ליד טיילת ארמון הנציב בירושלים, המצטרפים לחפירות ברמת רחל, ועל יד השגרירות
בפרשה אנו מצווים לא לתעב את המצרי. (כג: ח-ט) למה? כי גר היית בארצו. בזכות האירוח הנפלא… הרי השהות שלנו
לעזרה או לתשלום טלפוני השאירי הודעה....
תגובות אחרונות