ימימה מזרחי – ניסן של בנות ישראל

כיצד תדעי שמה שקרה במצרים לפני אלפי שנים יקרה שוב וגאולתך קרבה ומגיעה?
איך ייתכן שנשים אינטליגנטיות, חכמות, חזקות ובוגרות בנפשן מוצאות את עצמן בעבדות הניקיונות הזאת לקראת פסח ועוד עם חשק?

הזמנים הגבוהים בשבוע הלא פשוט הזה עד ראש חודש ניסן נקראים “שבעת ימי המילואים” – שאחריהם מגיעה גאולה גדולה.
בשבעת ימי המילואים עם ישראל מביא את כל מה שיש לו לבניית המשכן (בניית המשכן היא סמל לכך שהקב”ה סולח להם על חטא העגל) ואחרי שכבר יש את הכל כדי לבנות אותו-
משה רבנו מנסה במשך שבעה ימים לבנות את המשכן והוא נופל, כך שלוש פעמים ביום שבוע ימים. ועומדים מהצד ליצני הדור ומנסים לדכא את תקוותו – אומר הקב”ה למשה, אל תתייאש,
אני מחכה לשעה טובה, ומה היא שעה טובה? – דורשים חז”ל- היא ר’ חודש ניסן – בדיוק בזמן בו נולד יצחק לשרה אמנו שלא התייאשה והמשיכה לצפות לבואו למרות גילה המופלג.

השבת הזו, שבת “ויקהל פיקודי” נקראת “שבת חזק” – כולם קוראים ביחד “חזק חזק ונתחזק” כשמסיימים לקרוא את הפרשה האחרונה בחומש שמות. היא נקראת כך מכיוון שיש בה יכולת
לקבל את כל הכוחות מכל החומש כולו – בסוף חומש שמות, בפרשת “ויקהל פיקודי”, מקבלים את כל הכוחות של כל הנשים האנונימיות הפשוטות מתחילת החומש, שבחושך הגדול של מצרים
ידעו להיאבק על בעליהן, על הילודה ועל בתיהן, ויש שכר לפעולתך – בזכות מסירות נפשן של יוכבד, מרים, ציפורה, בתיה בת פרעה וכל נשות מצרים המופיעות בפרשה הראשונה של חומש שמות,
הן זוכות לראות את בעליהן, ילדיהן וזרען בונים ומקימים בסוף החומש את המשכן. זוהי עבודה לא פשוטה והן ממתינות לא מעט זמן בשביל לראות בכך – כיוון שבניית בית זה לא דבר פשוט
והנוסחה לכך היא שצער + רצון ותקווה נשיים חזקים מולידים בית יהודי חזק ושמח.