עבודה בפרשה | פרשת חוקת | הרבנית שריג

כשהיה בני הבכור בזמני שידוכים ואנו כהורים הצענו הצעות,
הוא “קרא לי לשיחה” ואמר לי:
תראי אמא הבחורות שאת ואבא ממליצים לי להכיר, באמת בחורות טובות, צנועות,
יראות שמיים עם מידות טובות, נחמדות, בעלות חוש הומור באמת ממש ממש מתאימות לכם….

וכך אומרת הפרשה:
“זאת חוקת התורה” (במדבר יט ב)
פרה אדומה שניתן להשתמש בה צריכה להיות “אדומה תמימה” וכזו ש”לא עלה עליה עול”.
אפילו אם נמצאו בה שתי שערות שחורות הרי היא פסולה.
מוציאים את הפרה אל מחוץ למחנה, שם שוחט אותה הכהן ושורף אותה.
לוקחים את אפר הפרה ומערבבים אותו במים,
בהם השתמשו כדי להזות אותם על האדם שנטמא למת ולטהרו.
ואיזה כותרת נותנת לכך התורה?
לא “חוקת הפרה”, כי אם “חוקת התורה”.
התורה בעצם מנסה להראות לנו כי לימוד הפרשה הזאת מדבר אמנם על פרה אדומה
אבל עקרונותיו משפיעים על יריעה רחבה יותר של דברים.
באיזה אופן?
אחד העקרונות שאנחנו מוצאים בפרה אדומה הוא העיקרון
שהיא מטהרת את הטמאים
אבל כל מי שעסק בעשיה של האפר עצמו – נטמא.
אז מה הוא אפר הפרה? מטמא או מטהר?
אומרת תורה התשובה היא שהוא חוקה.
זה לא טוב או רע, אלא תלוי למי.
מסביר הרב זילברשטיין שזאת הנחת היסוד שצריכה להנחות אותנו בבחינת “חוקת תורה”
וספציפית בבחירת מקום לימוד תורה,
כולם יודעים שאין מקום שמתאים לכולם ללמוד בו,
אך יש נטייה לנסות לרשום את הבן או הבת
למקומות שיש להם “שם”.
אומר הרב זילברשטיין (מתוך “עלינו לשבח”)
כשהורים מתעקשים לנסות להכניס את הילד לישיבה מסויימת דווקא
וגם אם קשה לו להתקבל אליה, הם מפעילים כל לחץ שהם יכולים,
כדאי שיהיו מודעים לכך שהישיבה אינה עושה את הילד,
היא יכולה להיטיב איתו אם אמנם מתאימה לו המסגרת שהיא מציעה
אך אם לא –
גם אם יש לה שם מצוין, היא יכולה חלילה להיות בחזקת “טומאה” גמורה לעתידו הרוחני.

“אני יוצאת מדעתי” מספרת לנו תמר. הבן שלי כל כך מוכשר אבל הוא לא כל כך משקיע
ועכשיו אנחנו לא מצליחים לרשום אותו לישיבה שאנחנו רוצים בירושלים.
כרגע הוא בבית ואנחנו לוחצים בכל דרך אפשרית. אבל לא מצליחים.

המחשבה שמטרידה אותה היא:
הוא צריך להתקבל לישיבה – מה תלמד אותנו העבודה על המחשבה הזאת?

1. האם זאת האמת שהוא צריך להתקבל לישיבה?
כן. אני חוששת שאם הוא לא ילמד שם הוא ירגיש רע,
יש לו שני אחים שלמדו בישיבה הזאת והוא לא מצליח כפי שהם מצליחים.
אני גם חוששת שזה יפגע לו אח”כ בשידוך.
2. האם את יכולה לדעת בוודאות שהוא צריך להתקבל לישיבה?
לא.
3. איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שהוא צריך להתקבל לישיבה?
אני לחוצה, יש לי תחושה של חוסר הצלחה, אזלת יד, אני לא יודעת מה לעשות,
אני עסוקה בזה ומוטרדת אפילו בלילה.
אני מקנאה במשפחות שהילדים שלהם כבר מסודרים.
אני כועסת עליו אני חושבת שאם הוא היה משתדל יותר
לא היינו נמצאים עכשיו בצרה הזאת.
אני בוחנת במה אנחנו לא היינו בסדר, אולי היינו יכולים לעזור לו יותר,
אבל אני יודעת שגם אז הוא לא הקשיב לנו.
4. מי תהיי בלי המחשבה שהוא צריך להתקבל לישיבה?
רגועה יותר, בוחנת מה האלטרנטיבות, מנסה לראות מה הוא חושב,
מה הוא רוצה, יותר סבלנית.

היפוכים:
הוא לא צריך להתקבל לישיבה
הוא לא עומד בסטנדרטים שלה (אבל הוא מסוגל….)
כי הוא לא מתקבל – המציאות מוכיחה (אבל אני רוצה….)
(אני מסיבה את תשומת ליבה של תמר שהיא מביאה את נקודת מבטה ושואלת אותה
אם תוכל לשקף לנו גם את נקודת מבטו של הילד)
הוא לא צריך להתקבל לישיבה כי אני לא בטוחה שהוא מוכן לעבוד בקצב שהם דורשים,
יכול להיות שזה רק יהיה לו קשה מדי, שהוא לא יצליח.
אולי הדגש פה הוא על המילה צריך, זה צריך להיות במקום של רצון ולא של צורך.
הוא רוצה לדעת מה הוא עושה בשנה הבאה אבל האם הוא רוצה?! לא יודעת.

הוא צריך לא להתקבל לישיבה
כמה שזה קשה לי להגיד יכול להיות שהוא צריך שלא יקבלו אותו
כדי להבין קודם כל שמה שהוא זורע זה מה שהוא יקצור
וגם כדי להבין שכמה שאמא ואבא רוצים הם לא תמיד יכולים ל”סדר” לו את החיים.

אני צריכה להתקבל לישיבה
אני חוששת מה יגידו – אם הוא לא יתקבל.
התאכזבתי שאחרי שני בנים שלומדים שם, הם לא הלכו לקראתנו
זה מרגיז אותי שזה שהוא בא מהמשפחה שלנו לא מספיק ואני צריכה להתחנן ולבקש טובות.

ולסיום:
לגבי חשיבותו של מקום הלימוד צוטט הרב קנייבסקי, הסטייפלער זצוק”ל
(פניני רבינו הקהילות יעקב) באילו המילים:
“… יש רק עצה אחת: להתרחק מן הבטלה ולנצל את כל הזמן.
ולכן גם אין הבדל לאיזו ישיבה תלך. לא הישיבה קובעת את ההצלחה של הבחור, אלא השקידה שלו.” ~ עמוד ז’

(פניני רבינו הקהילות יעקב) שאלתי: ומה זה שהתורה מעדנת את הלומד.
והשיב רבינו זצוק”ל: בוודאי, יש כאלו שאילו לא למדו תורה היו רח”ל בגדר חיות טורפות, רוצחים,
ועל ידי הלימוד בשקידה פלט לו מכל זה, אבל עדיין אינו מוכרח שהוא בעל מידות טובות,
אלא מי שעובד על זה בלימוד מוסר הרבה ובבדיקת מצבו הרוחני תמיד,
ובשבירת מידותיו ותאוותיו ורצונותיו, ואז נהיה לבעל מידות טובות.” ~ עמוד י”ד