איך יודעים שזה זה?

שאלה: הרבנית, איך אני יודעת אם זה הזיווג האמתי שלי או לא? מה הרבנית ממליצה לעשות כדי להצליח להכיר את הבחור שיושב מולי וכדי שארגיש בטחון בהחלטה שלי? אחרי כל כך הרבה פגישות אני מרגישה כבר מבולבלת…

 

הרבנית: למתוקה ששואלת: מה עושים כדי לדעת שזה זה?

 

כי כל כך פשוט בפגישה ראשונה שפוגשים בחור ואת אומרת: “זה זה!”

ואחר כך, מרוב עצים ובולי עצים -כבר לא רואים את העצה.

ואיך לדעת? ואולי אני סתם מבוססת כי אני מיואשת ואני כבר בלחץ להתחתן?

קודם כל, אני חייבת לומר שלחץ להתחתן זה גם משהו מהשמים – כדי לחייב אותך להחליט.

כשאת אומרת: “די, די, אני מחליטה רק מלחץ! ואולי הוא לא כזה נפלא..”

הלחץ, הוא גם מהקדוש ברוך הוא – כדי קצת לתת לך דחיפה במעלה ההר, אז לא תמיד זה דבר שגוי.

 

אבל בכל זאת, איך תדעי שזה הוא?

אז הרב שך זצ”ל היה אומר – לדעת שזה לא הוא – אפשר אחרי שלוש פגישות.

אם זה לא, אז את מיד תראי אחרי שלוש.

 

ואיך אני אדע שזה כן?

לימדו את זה בתורה – השדכן הראשון: סימן, תבקשי סימן.

כתוב: ניחוש – אסור! סימן – מותר!

מה הכוונה ניחוש? ניחוש זה לתלות משהו במשהו: “אם הוא יעשה אפצ’י – סימן שזה הוא..” -זה אסור לעשות!

סימן זה לראות בו תכונה שפתאום שובה את לבך.

כמו אליעזר: אם אני אראה אצלה חסד יוצא מגדר הרגיל -שאני אתפעם ממנו.

איך כתוב? “והאיש עומד משתאה” וואו! כזה חסד.

אם את יוצאת שוב לפגישה ואין לך שום התראה לכאן או לכאן,

להגיד: “ריבונו של עולם, תו לו איזו איזושהי נקודת חן פתאומית בעיני, שמשהו בו ימצא חן פתאום בפגישה הזו –

ואני אגיד: וואו! זה הרי בדיוק מה שביקשתי!”

בשביל זה צריך לומר את התפילה המופלאה שאמר אליעזר: “הקרה נא לפני”.

תעשה שבמקרה יצא מפיו או שהוא יראה היום בפגישה הזו משהו שפתאום יגרום ללב שלי לפעום.

 

כתוב שכשאדם הראשון רואה את חוה הוא אומר:”זאת הפעם עצם מעצמי בשר מבשרי”.

חז”ל מבארים: פעם – מלשון פעמון, פתאום הלב עושה דינג דינג דינג, אז שימי לב מה קורה בפגישה –

עושה דינג דינג דינג או פיו פיו חס וחלילה.

 

אז לבקש סימן, כי באמת אנחנו כבר אבודים, מגששים בהיכלי התמורות, רע התחלף לנו בטוב, נדיב בקמצן,

למדן בבטלן, אנחנו כבר לא יודעות..

אז תני לו לסמן לך: “תמים תהיה עם ה’ אלוקיך”.

תנו לו יד, תהלכי עמו בתמימות, ולא תחקרי אחר עתידות.

 

אבא לא ישדך לבת שלו משהו עקום, ולא יבזבז את זמנה סתם.

קחי אותו איתך לשידוך -את חייבת! אל תכלי לבד!

“איתי מלבנון כלה איתי מלבנון תבואי” לפני שאת יוצאת לפגישה תגידי לו: “ה’ אתה בא?”

הוא יעשה פרצוף בהתחלה “עוד פעם?!”, אין לו ברירה.. הוא מזווג הזיווגים..

יאללה – יד ובוא איתי לשידוך!

כשהוא בא איתך, גם אם את חוזרת וחלילה לא יוצא כלום, את חוזרת איתו! יד ביד.

אתם יכולים לצחוק ביחד על מה שהיה, לבכות האחד על צווארי האחר..

ה’ איתך! מה יעשה לך אדם?! ממה את דואגת?

בעזרת ה’ תשלחי לי הזמנה!

בקרוב, קרוב, קרוב.

בשורות טובות!