אמהות או קריירה?

שאלה:
שלום הרבנית היקרה מכל, אני עוסקת בתחום האופנה הצנועה וברוך ה’ יש עבודה ואני מרוצה. אבל הבעיה הכי גדולה שלי, שגם אז היתה לי, היא שאני ממש מפחדת שאני נשאבת למקצוע על חשבון הבית. אני מאוד מאוד רוצה שהילדים שלי יהיו יראי שמים ואני מרגישה שאני נותנת הרבה תשומת לב לעסק. על מנת שיהיה לי סיעתא דישמיה בעסק והילדים שלי יהיו תלמידי חכמים אני עשיתי שותפות עם הקדוש ברוך הוא. השותפות שלי היא שכל ההכנסות וההוצאות של העסק מתחלקות שווה בשווה. זאת אומרת שאלוקים הוא השותף שלי וכמו שאני לוקחת לעצמי משכורת כל חודש אותו סכום אני נותנת לתלמידי חכמים. זה הדבר היחיד שנותן לי את האמונה של הברכה בעסק ונותן לי את הביטחון שהילדים שלי יהיו יראי שמים. אבל עדיין אני מרגישה מועקה אם אני לא אתם מספיק. אני כותבת לך את המכתב הזה עם דמעות בעניים כי מאוד קשה לי להיות חצויה בין העסק לאמא נורמאלית.
תודה רבה ובאהבה ענקית, הערכה והערצה אליך כאדם, כאשה והכי מכל כרבנית שכולם אוהבים.

תשובה:
באמהות תמיד יש נקיפות מצפון. יש נשים שנמצאות תמיד בבית, אבל הן כאילו נפקדות נוכחות. מפני שלפעמים להיות כל הזמן עם מישהו זה לא להיות איתו, זה להיות איתו בלעדיו. דווקא את שממרחק מביאה לחמה, מסוגלת לבוא הביתה ולומר אני באה עם מצב רוח של פיצוי, מנקיפות מצפון לא תינצלי אף פעם. לא כלפי הקריירה ולא כלפי הילדים תמיד האחד ינגוס באחר, וזה תמיד נכון להשקיע בילדים לדבר איתם. התיקון לנקיפות המצפון כלפי הילדים, זה שאת איתם להיות רק איתם. מאה אחוז! ז”א בראש להניח לכל עיסוק, להתרכז רק בהם. הרמב”ן- אשת חיל: מסוגלות לעסוק בכמה תפקידים כמו מפקד. וכן כל יום להתפלל בלי תפילה א”א, כל הזמן עם פנים למעלה. שיזכה אותנו למלא את התפקיד באמונה את תפקיד האמהות, תני גם לעצמך חבוק גדול כי את אישה מולטיטסקינג וזה בסדר. תהיי אשת חייל ולא אשת חיל ורעדה!