לזכרה הנעים של חני וינרוט ז”ל

את חני וינרוט פגשתי לראשונה לפני כתשע שנים, שבועות אחדים אחרי שהתבשרה שמקננת בה המחלה ; זה היה אצל רבי שמעון בר יוחאי , ביום תפילה שארגנו באשירה, בהשתתפות הרבנית ימימה מזרחי, חני ניגשה מהוססת סיפרה לנו את מצבה ושהרופאים קצבו מספר חודשים מועט לחייה… חנה בת יפה תפסה מאותו רגע, פינה ענקית בלב כולנו של תפילה ותחנונים לרפואה שלמה.

נסענו שבועות ספורים לאחר מכן יחד כולנו לרופא הגדול, רבי נחמן מברסלב הבעל שם טוב הקדוש ,רבי לוי יצחק מברדיטשב ובשבוע שחזרנו ממסע התפילה , התבשרה חני על תרופה ניסיונית שהחלו לטפל בה … כמעט תשע שנים נלחמה חני בגבורה לא רק על חייה אלא על שמחת חייה.
בהיבט הרוחני לי היה ברור שהתרופה הכי שקיבלה חני בשנים הללו היתה תרופת האמונה; ראיתי לנגד עיני בחורה צעירה שקיבלה כוחות של אמונה ותעצומות נפש ענקיות, נילחמה על אמת פנימית על שמחת חיים ועל דיבורי אמת שהנחילה לכולנו …
ר’ נחמן מברסלב מספר את משל הסוסים;

איש אחד שנחרץ משפטו, וכבר נמסר להוציא לפועל, והאדם נמסר להמוציאים לפועל, וישבו אותו בעגלה עם סוסים עם התלין המוציא לפועל את המשפט.
והאדם הנחרץ למשפט יודע כי אין כבר שום מנוס ומפלט להינצל מהמשפט ורואה איך העגלה עם הסוסים הולכים הלוך וקרוב למקום התליה ואינם עומדים כהרף עין ואפילו רגע אחד אינם עומדים, וכל פסיעה הוא מתקרב למקום ההריגה.
ורק שאינו יודע כמה זמן ישהה הנסיעה למקום ההריגה או שנה או יום או שעה וכו’ ורק רואה שהולך ומתקרב, בודאי אם היה רואה איזה קאמעדיא (משחק של צחוק) בודאי לא היה משים לבו לזה.
כן הוא אצל כל אדם שכל אדם יודע שסוף כל סוף מוכרח למות, והשני סוסים הם היום והלילה הרצים ושטים ופורחים ואינם עומדים כהרף עין, ורק הנחמה שלו שאינו יודע אם קרוב יומו, או עוד יש לו יותר לחיות.
ועל כל פנים הולך וקרוב, על כן בודאי צריך להיות לו במוחו להכין צידה לדרך ולא יבלבלו בקאמדיעס והשטותים של התאוה מלשכוח מלהכין את עצמו צידה לדרך.
(כוכבי אור- סיפורים נפלאים)
חני הוסיפה למשלו של ר’ נחמן את ההבנה שאנחנו על העגלה ואין איש יודע את קיצו, אבל על העגלה אנחנו מחוייבים לאמת, שמחת חיים, אהבה והודיה על הרגעים הקטנים שנאספים לסיפור חיים שלם…

חני תנוחי על משכבך בשלום; מצפים איתך לבואו של משיח צידקנו ולתחיית המתים
יהי זכרך ברוך

נורית אילון הירש
שמים אשירה