עוגה לשבועות | הר’ ימימה מזרחי

עוגה לשבועות | הר’ ימימה מזרחי

הרמח”ל אומר שבכל פעם שהיה בהיסטוריה היהודית מאורע חשוב, בכל שנה לאחר מכן כשמגיעים לאותה תקופה מתנוצץ משהו מעין האור ההוא. ההארה שהיתה עכשיו לפני אלפי שנים, משהו ממנה קורה עכשיו. אז מה קורה עכשיו? מכירים באישה האצילה הזו, בכל הצער והניכור שהיא עברה, מכירים בירושלים. למה אכפת לי שמישהו שם פה את השגרירות שלו, ואומר ירושלים אני מכיר בך?, גם ככה היא ירושלים. לא נכון!
קיום של בן אדם, זה קיום. לא משנה אם יכירו בקיומי או לא, אני קיימת! אבל יש רק דבר אחד שאם לא מכירים בו מבחוץ, הוא לא קיים- מלכות. למשל הקדוש ברוך הוא, אין מלך בלא עם. לא כתוב בתורה אין בן אדם בלא בן אדם. אין מציאות של תלות בהכרה, אלא במוסד שקוראים לו מלכות. והיות שירושלים היא עיר המלוכה, ברגע שמכירים בה היא הופכת מלכה. את מתארת לעצמך, רק אחרי שהגיעו המון אנשים וקראו לו בשם “מלך” ככה הוא הופיע בעולם. אותו דבר, האישה הזו שנקרא לה היום “אמה של מלכות” רות המואביה, הכוכבת של חג השבועות גיורת שכוחת שם, אם טיפוס של המסכנות. המשפט שאני בוכה ממנו במגילת רות, כשנעמי שואלת אותה “מי נתן לך את השעורים האלה? התייחסו אלייך? “יהי מכירך ברוך”, מישהו הכיר בקיומך. וכשבועז מתייחס לרות הגרה, הענייה, היתומה והאלמנה, מה היא אומרת לו?  “ותיפול על פניה ותאמר אליו מדוע מצאתי חן בעינך להכירני ואני נכריה”? השורש של “להכיר” ושל “נכרי” זה אותו שורש בעברית, עד עכשיו התייחסו אלי בניכור. כל העיר ראו אותנו מגיעות לבית לחם, רעבות, משיהו נתן לנו פרור לחם? לא.
כי אני נכריה..

את מלכה!
אני רוצה להגיד לך ירושלים ולך דונאלד טראפ: “ירושלים, יהיה מכירך ברוך”.
אנחנו מתחילות השבוע הזה פרשת במדבר שכל כולה הכרה במי שאת ובמה שאת. בחומש במדבר מסדרים את עמ”י, ולכל אחד יש מקום קבוע. לפי המקום של בן אדם כך מכירים אותו. כל אחד מקבל צבע וכל אחד מקבל דגל, אתן יודעות מה זה דגל? זה התפקיד שלך בעולם.

בשבועות ה’ מביט בך בפנים זה החג היחיד שנאמר בו “פנים בפנים דיבר ה’ עמנו” ונותן לך צבע מקום ודגל שזה אומר התפקיד שלך השנה בעולם וכל המשרתים שאת צריכה בשביל לקיים את מלכותך. את השנה תהיי מלכה, מלכה על התפקיד שלך בעולם.