דבר העורכת
נורית אילון הירש

יום כיפור ת”א תשע”ט

כיום אין לנו מקדש, אין לנו מזבח לכפר, אין כהן גדול…
מה שנותר לנו לעבודת יום הכיפורים זה לב, הלב שלנו,

“ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”.

בתוך כל אחד מאיתנו נמצא לב שהוא מקור ההשראה.

הלב הוא בבחינת מקדש וכשם שבבית המקדש הייתה הרגשה חושית גמורה שבורא עולם נמצא עלינו, לידינו ובתוכנו-
כך בלב האדם, בלבנו, יכולה להיות הרגשה טהורה, חושית ועמוקה במציאות ה’ יתברך.

היום כשאין בית מקדש , זאת עבודת האדם בתוך נפשו,
להיכנס לתוך עומק ליבו, לתוך הנקודה הפנימית
ולמצוא שם את ה’ יתברך.

בכל השנה כולה יש לנו בלב מחיצות של חומר ומחיצות של עוונות.

ביום הכיפורים הקב”ה נותן לנו יום אחד בשנה,
בו הוא מסלק באהבה את המחיצות בכדי שנוכל להרגיש אותו.

ההכנה הנדרשת מאיתנו ביום זה , היא ראשית לקבל על עצמו חמישה עינויים,
וכן לקיים את מצוות עשה דאורייתא של תשובה-חרטה, עזיבת החטא, וידוי וקבלה לעתיד .

אבל זה רק אמצעי , התכלית האמיתית היא להגיע להרגשה של מציאות ה’ בליבנו!

תכליתו של יום כיפור היא היטהרות וחיים למענך אלוקים חיים!!

תכלית כל התורה והמצוות היא מצוות “ודבקת בו”
חייבת להיות עבודה של “אחכה לו בכל יום שיבוא”…..

למי אחכה? לאור האמיתי של ה’ יתברך שיאיר לי בתוך הלב.

סגולת יום הכיפורים היא לתת לנו דבר שהוא בעצם למעלה ממדרגתנו.

אבל כדי לקבל אותו נדרשת מאיתנו השתוקקות, כיסופים!

אם נשתוקק לקבל את הדבר נקבל אותו.

תוך כדי כל תפילות יום הכיפורים, צריך ללחוש לו להשתוקק ולהתחנן אליו ולבקש על הנקודה הפנימית הזאת.

לבקש ממנו:

“אנא סלק ממני את המחיצות, תטהר לי את המוחין, שאבין את תכלית החיים.
פתח לבי בתורתך תן לי להרגיש אותך אצלי בפנים.
תכניס אותי לשערי הקדושה,
כי כשאני לא בפנים אז גם אתה בחוץ”

(משירו של רונן שטרן)

(ובהשראת בלבבי משכן אבנה)

שנזכה לגמר חתימה טובה וחיים שיש בהם השתוקקות לקדושה?❤?✨