המציאות שלי | נורית אילון הירש

בשבוע שעבר דברנו על תורה של רבי נחמן שמדברת על זה שהאדם הישראלי חי את הלב שלו. מחובר אליו מרגיש אותו ומקושר אליו. הוא חי את המהות הפנימית שלו, מכיר את עצמו.
כותב רבי נחמן יש דבר שנקרא מקומו של עולם, והוא אומר שם שכשיש את הלב הישראלי לא שייך לאיש הזה העולם שבחוץ. כי כל העולם נמצא אצלו בפנים.
כשאדם מחובר לליבו, הוא לא חי בעולם אלא כל העולם חי אצלו. ולכן הוא יכול לשנות את כל המציאות בעולם ע”י עבודת הלב שלו.
 אז כשמדברים על  תיקון העולם, יש דוגמא מאוד יפה שאומרים תמיד כשמתחילים להתברבר בשטח וללכת לאיבוד, “תחזור תמיד לנקודה שבה ידעת איפה אתה נמצא” .
כשאנחנו מסתכלים על העולם הזה, את פוגשת מישהי ושואלת אותה “מה את מרגישה”?.
 למה שלא תשאלי את עצמך מידי פעם “איך אני מרגישה עכשיו?” כשאני מתבוננת ושואלת את עצמי, זה רגע של יישוב הדעת, רגע של התבוננות בתוך הלב שלי.
 פתאום את קולטת שאת פשוט בחוסר מודעות לרגשות שלך.
זה תהליך שאישה במיוחד צריכה לעשות כי היא עובדת עם הלב, בעצם דרך הלב שלה היא מנהלת את כל העולמות שלה. ילדים בעל וכו’, כבכלל תיקון העולם כולו.
לאישה יש תפקיד מאוד חשוב לתיקון עבודת הלב והעולם.
ברגע שאני מתקנת קומת רגש אצלי אני ממש משפיעה. אז כשאני מנסה להבין מה אני מרגישה ומה מפריע לי. זה סוג של עבודה של התבוננות פנימה והתחברות, שאם אני עושה מידי פעם ביום אני ממש מצליחה לקחת את הלב החבוט שלי, ולנתק אותו מהרכבת הרים הזאת..
ומחזירה את הלב ליישוב דעת מתחילה להחזיר את העולם לתוך הלב. כי כל החיבור הרוחני שלי מתחיל משם.

“מה אני מרגישה עכשיו”?