אשירה אשירה
פשוט הייתי חייבת להתייחס לכל המכתבים, השירים וסתם שורות שאני לא מפסיקה לקבל מחברות של אורי. אני רוצה להתייחס לתכתובות מסוג כזה דווקא, שמוסיפות כל כך הרבה טוב לעולם…
הרב פרומן היה ודאי סופק כפיו.
אולי עכשיו,
היה אומר ומביט לשמים מורעב
בעיניו ככף עב
הוא חיכה לשלום, הרב.
כי כאלה הם אנשי תקוע. לא מאמינים ברוע.
הם לא פחדו מדבר
כשבאו בניקרות צורים ובמחילות עפר
צוחקים בקול במערה, עושים קולות שופר
בסך הכל ילדי כפר
כך גידלו אותם, לאהוב, להשתדל,
אז כך בדיוק הוא עשה, קובי מנדל
כי כאלה הם אנשי תקוע, לא מאמינים ברוע.
בכל יום עמדה בתחנה, בחיוך , ובאנטי תיזה
לרוע , מושיטה יד- שרה, בלי הבדל דת וגזע
מאמינה בצחוק
שיעשה לה אלוהים
מאמינה בטוב, עד שיקרוס, עד שידרוס, דליה למקוס
כי כאלה הם אנשי תקוע. לא מאמינים ברוע.
קומי אורי, עכשיו תורך
קומי אורי, כי בא אורך
בכל אדר נחטפת לנו מלכה
בכל אדר הוא ייצא לרחוב בצעקה
יקרע את בגדיו, ילבש שק ואפר
איך הוא יכול להשיב את מה שכבר נכתב בספר
איך ימחק את כל ההודעות של האחשדרפנים, והפחות, ועוד פחות
איך ימזער את כל ההודעות המנופחות
חתומות בטיט ובדם צהוב
זה לא עושה לה טוב, אז אם על המלך טוב
תינתן לה מנוחת הנפש, לפחות עכשיו,
לפחות עכשיו לא פייק, לא שווא.
אז הוא רק יזעק ברחוב וכשישאלו אותו: “מה ראית על כך?”
הוא יידע שמספיק לומר: “ותילקח.. ותילקח”…
את תעמדי בחצר בית המלך חיוורת כל כך, על פנייך חוט
ותצווי עלינו- מלכות.
ותלחשי רק : “צומו”
ותדעי מיד שהם יקומו,
אנשי הכפר שלך, המופלא, תקוע,
ויחבקו ויעטפו ויבכו ויאהבו
ורק טוב הם יפיצו ויכתבו
ויעשו את מה שהם יודעים לעשות מזה אלף דור:
כמו האישה התקועית, כתית- למאור.
כי בראשית, היה חושך ואחר , יהיה אור
כי כאלה הם אנשי תקוע. ינצחו באורם הגדול את הרוע.
אמאלהה רק לבכות גאונות כזאתתת לא קיימת
צמרמורות בכל הגוף
ת.נ.צ.ב.ה