שאלה:

אני עובדת במקום מאוד מכובד, ויש מלא מצבים, שבהם ניגשים אליי אנשים מבוגרים, כדי ללחוץ יד מטעמי נימוס. ולא משנה כמה אני נראית דתייה.
מצד אחד אני יודעת שאסור ומצד שני לא נעים לי לסרב, משום שזה עלול לבייש אותו בפני אנשים נוספים. איך אני אמורה לנהוג במצב כזה מבלי לעבור על ההלכה ומבלי לגרום לאי נוחות?

תשובה:

שאלת השאלות, אני מדברת על שפת גוף שמשדרת משהו מאוד מאוד נחרץ. (ואני לא אומרת שאת לא משדרת את זה.)
אני חושבת שהיום המודעות לכך הרבה יותר חזקה.
הכלי הראשון פקששת אותו, את דוסית, נראית דוסית ובכל זאת הוא מושיט יד.
מה תעשי? ההצלה הגדולה בסיטואציות כאלה זה חוש הומור. אם אין לך, זה נורא נורא חבל.
 אם יש לך, תגידי “מה אתה לא יודע שאני דוסית אני שומרת נגיעה..וכו’ ” זהו, הכול בחוש הומור ובחיוך מדהים.
נעלב? שייעלב!
מסופר על ניצולת שואה שרצתה ללחוץ לרב לאו את היד,  הוא אמר לה “אני לא יכול לתת לך את ידי, אבל אני יכול לתת לך את הלב שלי.”