כן, נכון, היו עשר. אבל השבוע נגיע רק עד המכה השמינית.
אבל אני דווקא רוצה להתמקד במשהו אחר שמופיע בפרשה, אם תרצו, המכה האחד עשר.
בפרשה שלנו, אחרי מכת שחין, כתוב “ויחזק ה’ את לב פרעה”. (ט:י”ב)
עד עכשיו פרעה חיזק את לבבו בכוחות עצמו, התנגדותו לדבר משה שליח ה’ הייתה בחירית, פרי עקשנותו שלו.
כאן, בפעם הראשונה ה’ מתערב ומחזק את ליבו. פסוק זה מעלה שאלות רבות.
אם פרעה לא פעל מתוך בחירה חופשית, איך יתכן שנענש על מעשיו?
ובכלל, איך יתכן שה’ ישלול מאדם את הבחירה החופשית? הרי לא נאמר שערי תשובה לא ננעלו?
הרמב”ן (ז:ג) מסביר שבגלל פשעי פרעה הקשים נמנעו ממנו דרכי תשובה. שלילת הבחירה החופשית היא עונש. דברים אלו דומים לדברי הרמב”ם בשמונה פרקים. יש מצבים שבהם החוטא הגיע למצב שבו זכותו לבחור, זכות לכאורה כה בסיסית להיות אדון על מעשיו, נשללת ממנו.
אחרי שה’ מחזק את לב פרעה הוא שולח בפי משה מסר נוסף:
“כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ”
ה’ מזהיר את פרעה מפני המכות הבאות. כך מבינים המפרשים את הפסוק. אך אולי הפסוק עדיין מתאר את חיזוק ליבו של פרעה?
מהן מגפת שנשלחות אל הלב?
אולי מגפת הלב היא שלילת הבחירה החופשית. שלאחריה פרעה יודע בוודאות כי אין כמוני בכל הארץ. הוא חווה זאת על בשרו.
ואולי יש פה מידה כנגד מידה.
בתחילת הפרשה מתואר שמשה נשלח לבשר באזני עם ישראל את דבר ה’. ארבע (חמישה) לשונות גאולה. משה בא עם בשורה אדירה והעם שותק. לא שומע.
“ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה” (ו:ט)
עם ישראל לא יכלו לשמוע, מרוב עומס, לחץ, עבודה קשה. קוצר רוח. הם היו טרודים, חיו בהישרדות. לא יכלו לראות מעבר. לא היו פנויים לתקווה. לבשורת גאולה.
אבל זה ממש לא היה בטעות. זו הייתה כוונת המשורר. פרעה הכביד את העבודה במטרה הזו בדיוק, כדי שעם ישראל לא יהיו פנויים לחשוב. לא יהיו פנויים לבחור. אפשר לומר שפרעה ניסה לשלול מהם את הבחירה החופשית.
ובכך נענש. המכה האחד עשר, המוגשת באופן אישי לפרעה המלך. ויחזק ה’ את לב פרעה.
ואני שואלת, לאחר כמה אלפי שנים, האם נגאלנו?
האם לא לקינו אנו קצת במכה האחד עשר?
כמה פעמים קורה לנו שאנו שקועים בטרדות היום יום הקטנות ולא שומעים את הקול המבשר בשורה. כי אנחנו בהישרדות. כי אולי אנחנו בוחרים, אבל בקטנה…
אשירה אשירה
תגובות אחרונות