‘אור מירושלים’ לשבת יתרו | אפרת בזק

פרשת השבוע שלנו, אשר בליבה מעמד הר סיני ועשרת הדברות, נקראת על שמו של יתרו, חותן
משה, אשר מייעץ לו את עצת האצלת הסמכויות. מעניין לגלות במיוחד בשבוע של ט”ו בשבט,
שהנימוק עימו משכנע יתרו את משה להיענות לעצתו, ולמנות שרים נוספים שיקלו על משה, הינו ע”י
דימוי מעולם הצומח: “נָבֹל תִּ בֹל גַּם אַּ תָּ ה גַּם הָּ עָּ ם הַּ זֶּה אֲשֶּ ר עִ מָּ ְך כִי כָּבֵ ד מִ מְּ ָך הַּ דָּ בָּ ר לֹא תּוכַּל עֲשֹהּו
לְּ בַּ דֶּ ָך”. משה ועם ישראל הם כמו פרח ריחני, כמו צמח נאה, כמו עץ הנושא פרות משובחים, ויתרו
דואג שלא יבולו חלילה.
בראש השנה לאילנות אנו מרגישים את טובה של ארץ ישראל, המתבטא בפירות המשובחים שהארץ
נותנת בעין יפה. כמה מתאים היה שלאורך דפי הדף היומי של השבוע, בפרק “כיצד מברכין” במסכת
ברכות, היה העיסוק המרכזי בפירות הארץ, בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ובברכות
שמברכים לפני ואחרי אכילתם. במהלך הסוגיות מצוטטים הפסוקים הנפלאים מחומש דברים אשר
אומר משה לעם ערב כניסתו לארץ ישראל:
“כִי ה’ אֱֹלהֶּ יָך מְּ בִ יאֲָך אֶּ ל אֶּ רֶּ ץ טֹובָּ ה אֶּ רֶּ ץ נַּחֲלֵי מָּ יִם עֲיָּנת ּותְּ המת יצְּ אִ ים בַּ בִ קְּ עָּה ּובָּ הָּ ר:
אֶ רֶ ץ חִּ טָ ה ּושְׂ ערָ ה וְׂגֶפֶ ן ּותְׂ אֵ נָה וְׂרִּ ּמֹון אֶ רֶ ץ זֵית שֶ מֶ ן ּודְׂ בָ ש:
אֶּ רֶּ ץ אֲשֶּ ר… לֹא-תֶּ חְּ סַּ ר כל בָּ ּה… וְּאָּ כַּלְּ תָּ וְּשָּ בָּ עְּ תָּ ּובֵ רַּ כְּתָּ אֶּ ת ה’ אֱֹלהֶּ יָך עַּל-הָּ אָּ רֶּ ץ הַּ ּטבָּ ה אֲשֶּ ר נָּתַּ ן-לָּ ְך”.
הרב אליהו כי טוב, בעל ספר התודעה, שואל מדוע הפך ט”ו בשבט ליום חגיגי, הנה קטע מתשובתו:
“לפי שיש בראש השנה זה מעניין שבח ארץ ישראל.
כי ביום זה מתחדש כח האדמה שבארץ ישראל להניב תנובתה ולהוציא פרותיה ולהראות שבחה…
יום שאדמת ארץ ישראל מחדשת בו כחותיה להוציא שמנה ודובשה, יום של שמחה הוא לישראל,
נוחליה, אוהביה ומצפיה.
וכשישראל אוכלין מפירות הארץ ונהנים מטובם, הרי הם מברכים עליהם למי שהנחילם ארץ חמדה זו,
ומתפללים אליו שיחדש נעוריה ונעוריהם כמקדם, וככל אשר הבטיח לאבותיהם אברהם יצחק
ויעקב…”
שנזכה תמיד לאכול מפריה ולשבוע מטובה של ארצנו היפה,
שבת שלום ומבורך!
(להארות: אפרת בזק)