בפרשת השבוע אנו עדים בהתרגשות לגאולת עם ישראל ממצרים,
“בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם”.
מכח יציאה זו, ”אם הגאולות”, זוכים עם ישראל לקנות מדרגה של חירות, ולהצליח לצאת, גם בעתיד, כחוקת עולם, מן המיצרים ומן הגלויות.
דורות רבים נפוץ עמנו בגלויות על פני כל תבל, וכמה לשוב לארצו.
מבצע העלייה מבבל אל ישראל, שהחל בשנת תש”י 1950, קיבל את הכינוי ‘מבצע עזרא ונחמיה’. כחלק מרצף היסטורי מרגש המשיכו העולים את מפעלם של עזרא ונחמיה התנ”כיים, מנהיגי שיבת ציון של היושבים על נהרות בבל, שהטביעו בנפש היהודי ההומיה את השבועה הנצחית: ”אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי”.
במבצע זה עלה גם סבי ז”ל, הרב שלמה (סלמאן) שהרבני, שיום אזכרתו חל השבת.
את סבא היכרתי רק מן הסיפורים. סבא היה חלק מדור שלם שעבורו סיפור יציאת מצרים וסיפורי שיבת ציון היו מצפן לחייהם, וסיפורם מצטרף אל שרשרת הגאולה.
סבא היה ממנהיגי הקהילה היהודית בבגדד. הוא פעל במסירות למען שיבת היהודים לארצם. כשהחל המבצע, עלו אשתו וילדיו אל הארץ, בעזבם שם את כל רכושם. אך לא רק את רכושם…
סבא לא הרשה לעצמו לעלות לארץ הנכספת עד אשר יוודא שכל יהודי בגדד, עד אחרון היתומים, ואחרונת האלמנות, יזכו לעלות. גם את ספרי התורה הצליח להצפין ולשלוח במטוסים בסתר, דרך קפריסין, אל ארץ הקודש.
מכח גאולת מצרים, ובענווה כשל משה רבינו, הרים את מטה הגאולה, מגלות לחירות, מבבל אל אדמת ישראל.
עם משפחתו התאחד סבא בארץ רק לאחר שנתיים וחצי, כשתם מבצע העלייה, והמשיך לפעול למען תיטיב אחיזתנו בארץ, בהקמת בתי ספר, וכחבר עיריית רמת גן במדינה הצעירה. לאחר פטירתו קיבלה סבתי, בשמו, את פרס הנשיא על מפעלו.
בעוד כמה ימים נחגוג אי”ה את ט”ו בשבט, חג חיבת ארץ ישראל ופירותיה, ונזכור את האילנות הרבים, את השורשים המסתעפים ואת הענפים הארוכים, שהובילו אותנו דורי דורות עד הפרי המתוק, של עם ההולך קוממיות בארצו.
וגם אם עדיין לא נראית הפריחה בשיא הודה, ט”ו בשבט מזכיר לנו לשמוח בגאולה המתרקמת לאיטה, גם במעבה האדמה, ולחוש את אורו של משיח, כשהשרף כבר עולה באילנות.
שבת שלום ומבורך
תגובות אחרונות