סרטו שלום רפפורט מנהל ב’ידיעות אחרונות’ חזר לעולם הזה לאחר דיון בבית הדין של מעלה.

סרטו של שלום רפפורט ולאחר מכן דיון עימו ועם רעייתו על חזרתו מעולם האמת.

היה בעולם האמת וחזר

שלום רפפורט מנהל ב’ידיעות אחרונות’ חזר לעולם הזה לאחר דיון בבית הדין של מעלה.


זהו סיפורו הבלתי ייאמן של שלום רפפורט, מנהל אזור הפצה בעיתון “ידיעות אחרונות” ותושב נתניה, שלא חלם מימיו כי אי פעם יתקרב ליהדות. הוא נשלף כעבור שנים ארוכות של צעידה בשמש היוקדת, הקופחת והמייבשת במדבר הרחוב החילוני, הישר אל לימודי יהדות, כל זאת בעקבות דיון קצר, חד, ממצה וחותך בעולם העליון, לשם נשאבה נשמתו, שחזרה ארצה.


“ביקור חטוף” שערך בעולם ההוא, זה שלא האמין כלל כי הוא קיים, המשפט שעמד בפניו וההזדמנות שקיבל להמשיך לחיות בעולם הזה ולתקן את מעשיו- ובעיקר הגילוי המדהים שהסניגור שלו שם למעלה הינו לא אחר מאשר החייל שהציל בקרב במלחמה לפני 28 שנים- הם שעוררו בו את הניצוץ היהודי החבוי.


הסניגור השמימי- הלא הוא הרב שמעון בן ציון, בעצמו אגדה מהלכת, תושב קרית ארבע וכיום מגיד שיעורים ב”מכון מאיר” ללימודי יהדות.


המחזה הפלאי שהיה מנת חלקו, הוביל אותו למסקנה הבלתי נמנעת: רפפורט יצר קשר עם הרב בן ציון, שעימו קבע שיעור שבועי ביהדות.


כיום, חצי שנה לאחר תחילת הלימוד הזה, הוא עושה את צעדיו הראשונים בשמירת מצוות תוך הכרה שבקרוב יצטרך להיפרד מהעולם החילוני.


ב-21.12.2009, ד’ בטבת תש”ע, בעיצומה של ישיבת מרחב משותפת של ידיעות אחרונות עם רדיו תל אביב, חש שלום צורך עז לשתות. הוא קם מכיסאו על מנת להכין לעצמו קפה. שלום צעד לעבר עמדת הקפה, והתמוטט.


יותר הוא לא זוכר דבר. שדרן הרדיו שרון טייכר, חובש קרבי בעברו, שהבחין בו- הגיש לו עזרה ראשונה וביצע בו החייאה ראשונית. במשך 10 דקות.


הוא שכב ללא דופק. כעבור 13 דקות הגיע למקום צוות מאיכילוב שהביא אותו לבית החולים, שם ביצעו בו החייאה נוספת. אשתו וילדיו הוזעקו לבית החולים. הרופאים אמרו להם במפורש: “הסיכוי שלו לשרוד את הלילה שואף לאפס, הוא לא זקוק למזל אלא לנס ממש, גם אם יחזור- הוא יהיה שבר כלי”.


“אשתי נכנסה למקום שבו שכבתי”. מספר שלום. “היא אמרה לי, ‘אם טוב לך שם בעולם הבא. אני משחררת אותך, אל תתאמץ לחזור’ “.


באותה עת, עבר שלום תהליך מדהים בעולם האמת. “אני זוכר עד היום ברהיטות”, מספר שלום, “שעברתי בתוך מסדרון שהיה מואר באור לבן. ראיתי אנשים שכבר נפטרו ש(כאילו) באו לקבל את פניי. אמי ע”ה, חיילים שהיו איתי בצבא ונהרגו , דמויות שונות ומשונות שאת חלקן הכרתי ואת חלקן לא.


“הגעתי לחדר שעל פי זכרוני שהו בו כשני מנייני אנשים. התברר לי שאני נמצא בבית הדין. אמרו לי לשבת, והציגו בפני את האיש שאמור לסנגר עלי. לא אמרו לי את שמו. הפנים היו מוכרות לי מאוד, אלה היו פנים מבוגרות של מישהו שהכרתי בעת שהיה צעיר יותר.


“המשפט החל. נאמרו בו דברים שעשיתי בעולם. דברים טובים ודברים רעים. אב בית הדין פנה לסניגור באלה המילים: ‘שמעון, זכותך לדבר’. ואז שמעתי נאום הגנה לוהט עלי. על מעשי הטובים, על זכותי לחיות ולהתקיים, ועל הדברים שעומדים לזכותי בעולם הזה.


“לאחר הנאום החם מאוד של הסניגור, התכנס בית הדין ודן בגורלי. לאחר פרק זמן שקשה לי לאומדו, נאמר לי על ידי אב בית הדין פחות או יותר כך: ‘ החיים במקום שאליו הגעת הם הטובים ביותר שיש. אבל עומדים לזכותך מעשים שבגינם אנחנו משאירים בידך את זכות הבחירה: אנחנו מבטיחים לך שאם תחליט לחזור לעולם שבו חיית, אנחנו נותנים לך שנות דור של חיים בבריאות מלאה. לא תהיה חולה בשום דבר , כולל בלב. ההמלצה שלנו היא: השאר עמנו’.



“אמרתי לבית הדין: ‘ובכל זאת, אני רוצה לבצע את התיקון שאני צריך לבצע בעולמי, אני רוצה לחזור’.

“נפרדנו, ו… התעוררתי”.



זה היה הדבר הראשון שסיפר שלום שפקח את עינו. “לא זכרתי בדיוק מי היה הסניגור, רק ידעתי שהכרתי אותו כשהיה צעיר יותר”. שלום לא העסיק את עצמו יותר מדי בשאלה מי היה סניגורו, ולמחרת הניתוח שעבר- כבר שוחרר.



הוא לא היה מסוגל להיוותר עוד בבית חולים, ואשתו המסורה לקחה עליו אחריות. בתו הבכורה נטלה חופשה מעבודתה על מנת להיות עמו בחודשים הראשונים לשיקומו. “חברי ומשפחתי העניקו לי כל כך הרבה אהבה וכוח, עזרו לי בשיקום, ואני מודה לכולם על כך” ,הוא אמר בהתרגשות לא מעטה.



אחרי שהחלים, התפנה שלום לחפש מיהו הסניגור השמימי המופלא. האם הוא חי, מת, ואם הוא חי- איך הגיע לעולם האמת.

הוא ידע שקוראים לו שמעון, מהתנהלות הדיון, אבל מיהו השמעון הזה- לא זכר בשום אופן. עד שבאחת משיחות העומק שקיים עם אשתו, אמרה לו לפתע: “אתה זוכר חייל בשם שמעון שאת חייו הצלת בקרב! יכול להיות שזה הוא”.



בבת אחת הבריק בו הברק. אלו הם תווי הפנים שראה.



באחת הימים צלצל חברו הטוב, יוסי טובי, יהודי דתי שעבר איתו ב’ידיעות’. הוא שמע על ביקורו בעולם האמת, והדבר הסעיר אותו יוסי סיפר זאת לרב בית הכנסת שבו הוא מתפלל וזה יצר קשר עם המקובל הצדיק רבי חיים כהן, “החלבן” , שהעביר את המסר הבא : ‘האיש חייב להיפגש עם שמעון בן ציון מקרית ארבע’.



פקיד בבנק שבו מנהל שלום את חשבונותיו שהתגורר בקרית ארבע ואף למד בישיבת ההסדר שבה והיה תלמיד של הרב שמעון בן ציון, הוא זה שסיפק לבסוף את מספר הטלפון של הרב. “צלצלתי אליו, סיפרתי לו את הסיפור וביקשתי להיפגש עמו בדחיפות”, אמר שלום ולא יסף.



“כמובן שהתרגשתי מאוד לשמוע את קולו של שלום לאחר שלא התראינו 28 שנים, מאז ששלפתי אותו מתוך הטנק הלוהט במלחמה. הסיפור מטיל אחריות כבדה על שנינו. באשר אליי- לא זכור שאי פעם הייתי בבית דין של מעלה . אני מבטיח לך שבאותו לילה ישנתי טוב מאוד . אבל ייתכן שהמעשה הטוב שעשה לפני 28 שנים התלבש בדמותי וסינגר עליו. אין ספק שזה מרגש מאוד”, אומר הרב שמעון בן ציון.



השניים קבעו פגישה.



הנשימה נעצרת כשמגיע שלום לרגע הדרמטי ביותר , המפגש הראשוני פנים אל פנים עם הניצול והמציל “למרות שהכנתי את עצמי , הצטמררתי. מייד כשניכנס הרב שמעון לחדר, החל כל גופי לרעוד. הבנתי שאכן יש חיים לאחר המוות: יש מי שמשגיח על העולם ורואה כל מה שאתה עושה: לפתע ראיתי את תווי הפנים שראיתי בבית הדין –לא היה לי כל ספק. זה הוא”.


שלום מתרגש עדיין, גם עתה, כשהוא רק מתאר את רגע המפגש ביניהם. זה היה המפגש השני, אחרי הפגישה עם דמותו בבית הדין של מעלה.זאת גם הייתה הפעם הראשונה ששלום שמע את סיפורו של הניצול שאותו הציל.במלחמת שלום הגליל השניים ביקשו את עצתו של רבה של צפת הרה”ג ר’ שמואל אליהו הרב אליהו שמע את הסיפור ואמר לשניים: ” אינני בקי בתורת הסוד, אבל נראה לי כי בנשמות שניכם ניצוצות משותפים ועליכם להיפגש מהר ככל שתוכלו וללמוד בחברותא. עליך, הרב שמעון, מוטלת החובה ללוות את צעדיו הרוחניים של מציל חייך הגשמיים.”



מאז, מזה חצי שנה, נפגשים הרב שמעון בן ציון ושלום רפפורט ללימוד משותף. “אנחנו לומדים את הכל מבראשית”, מספר הרב. “אנחנו לומדים את ספר בראשית, שהוא ראשון לספרי התורה, את ספר יהושע הראשון לנביאים, את ספר תהילים-ראשון הכתובים, ואת מסכת ברכות – הראשונה לתלמוד.



לבסוף נסיים את התורה כולה.



שלום החל בצעדיו הראשונים ביהדות. מטבחו הפך לכשר, לא לפני שהחזיר את כרטיס הלקוח במועדון “טיב טעם”- הטריפה. אשתו החלה להדליק נרות שבת, ושלום עושה בביתו קידוש, משתתף בשיעורי תורה, ומבצע אחד לאחד את התיקונים שהתבקש בעולם האמת לעשות בחייו. בד בבד, הוא ממשיך להיפגש בתכיפות עם הרב בן ציון, כדי ללמוד ביחד.


עכשיו הוא גם כותב ספר ובו סיפורו האישי, והתובנות שפיתח לעצמו. “אני מתכנן לכתוב עכשיו ספר משלי, ומבקש שאנשים ילמדו מהסיפור הזה- שלכל מעשה שאנו עושים יש גורם כלשהו שרואה ושומע ומחליט האם הוא ראוי להיכלל ברשימת מעשי הצדקה העומדים לזכותו של האדם . יש בורא לעולם, אין לי כל ספק שיש עולם הזה. עולם גשמי, ויש עולם רוחני בעולם הבא. צריך לעשות את הדברים נכון בעולם הזה כי לכל מעשה יש גבול.



“לכן, חשוב שנדע, על ידי הסיפור שלי- שבו עשיתי מעשה, שבעולם היהדות נחשב כהצלת עולם הבא, שהרי כל מכריו של הרב שמעון בן ציון אומרים אותו דבר: “הצלת דמות מופת המחנכת אנשים רבים, בזכות מעשה ההצלה שלך עמדו דורות של תלמידי חכמים”.



“אין ספק שחייתי בשקר. אט אט אני משתנה, וצועד צעד נוסף. בעצם, הרופאים בבית החולים צדקו”, אומר שלום. “הם אמרו שאין סיכוי שאעבור את הלילה. שלום הישן שכולם מכירים , מת.נולד שלום אחר חדש שעושה ורואה את הדברים אחרת, שלום שלבסוף ייפרד לגמרי מהעולם החילוני שהוא חי בו ויצטרך לעולם של שומרי המצוות ועובדי ה’ “.



יש מי שמיתתו כפרתו, ויש מי שדווקא ממיטת חוליו צומחת כפרתו, וחייו נבנים מחדש.



עיתון “משפחה”