מישהו שומע אותי??? עבודה בפרשה – פרשת וארא | הרבנית שריג

בס”ד

מישהו שומע אותי? | יש רשימה שלמה של דברים שאני רוצה לחסוך לילדים שלי:
אני רוצה לחסוך להם עגמת נפש, ובושה, התלבטויות וצער.
אני רוצה שלא יחוו כאב, דאגה, ופחד.
תנחשו מה??
אז אני רוצה, זה לא ממש עובד.
יש דברים שאני לא יודעת (הרבה…)
יש דברים שאני לא בטוחה בהם (גם לא מעט…)
אבל יש דברים שבאמת אני יודעת והנסיון שלי יכול לחסוך להם- בגדול.

לא יודעת מה קורה אצלכם,
אצלנו יש פעמים שהם מקשיבים, ויש פעמים שלא.
יש את הפעמים האלה שאני רואה שהם הולכים לחטוף,
שמה שהם עושים לא כדאי.
אבל גם אם אני יגיד להם: תקשיבו הייתי שם, יש דרך מסוימת לעשות את זה- ואז תצליחו, אל תלכו בדרך שחשבתם עליה.
במקרה הטוב – הם ינהגו בנימוס ויעשו כמובן מה שהם רוצים.

אני קוראת את הפרשה וחושבת לעצמי,
טוב, להיות הורה מצריך הרבה כישורים. אבל אולי זה מצריך גם ללמוד שיווק?
אומרת לנו הפרשה (שמות ו,ט)
“וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה”
משה בא אל העם הסובל תחת מצרים ומבטיח להם גאולה.
לא רק להוציא אותם מהסבל בו הם נתונים,
אלא גם להיות תחת השגחתו של הקב”ה ומוגנים בארץ משלהם.
מה יכול להיות יותר טוב מזה?
מספרת לנו התורה כי בני ישראל לא שמעו אל משה בגלל שני דברים;
קצר רוח ועבודה קשה.
המפרשים מנסים להסביר בכמה אפנים את המצב שמנע מבני ישראל להקשיב ולקבל את ההצעה בשמחה.
הם היו מבוהלים עד כדי חוסר יכולת לנשום (רש”י),
המצרים לא אפשרו להם להקשיב אפילו לשניה (רמב”ן),
הם היו כ”כ מיואשים שאיבדו את היכולת להסתכל קדימה (רמב”ן)
היבט אחר מביא הספורנו בדבריו כשהוא מתאר את בני ישראל השקועים בעבודה זרה ולכן אינם שומעים לדבר האלקים.

את כל אלה ואחרים אפשר לדעתי לסכם בשני דברים
לאנשים קשה להקשיב בשני מצבים:
או שאין להם סבלנות. או שיש להם סבל.
אומר לנו הרלב”ג דבר מענין: בני ישראל אמנם לא שמעו אל משה,
אך הסיבה היתה – משה עצמו.
בקצר רוח – לא קצר רוחם אל קצר רוחו של משה.
הוא מסביר שמשה לא היה רגיל בדבור עם אנשים ,
הוא איש האלקים ולכן לא ערך את דבריו באופן שיהיו יפים ומושכים.
בעבודה קשה – התוצאה של דברי משה היתה שהעול שהיה עליהם רק הלך וגבר.
כמה פעמים נופלות העצות המצוינות שלנו על אזניים- לא שומעות?
אנחנו מתחננים לילד/ לילדה, חבל שאתה לא מקשיב- אתה רק תרויח…ו- כלום.
אז אולי הוא סובל, אולי אין לו סבלנות ואולי פשוט לא שווקנו את עצמינו נכון.

השבוע לקחתי לי לעבודה אישית את המחשבה של : הוא צריך לשמוע בקולי-
האם גם לך יש ילד או ילדה שהמחשבה הזאת קיימת אצלך לגביו?
האם זאת האמת שהוא צריך לשמוע בקולך?
האם את יודעת בוודאות שזאת האמת?
איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה הזאת ?
מי תהיי בלעדיה?
מה את מגלה כשאת הופכת אותה????