מנסיוני ומהתעניינותי בתחום הנפש וממה שאני מרגישה באמת הפנימית שלי , שמבחינתי היא הכוונת ה’ יתברך, אני חשה כי דברייך לגבי אמון וכו’ בהחלט יכולים להוסיף לבטחונו האישי של הילד. עם זאת, אני חושבת שזו טעות לא לעודד את הילד. פרגון וחיזוקים חיוביים עושה טוב למבוגר ובוודאי שלילד, שמרגיש טוב ואז גם יוצא ממנו טוב.
מדוע שילד יחוש כי המחמאה מחלישה? כשאני אומרת לבניי כל הכבוד אין לי שום מסר סמוי של היום אתה בסדר ובדרך כלל לא. ממש לא. אתה תמיד מקסים ונשמה טהורה, אבל לדוגמא אם מדובר בתקופה בה האח הגדול מציק לאח הקטן, אני יאמר לו “מתוק כל כבוד, עכשיו ויתרת והתגברת על יצר הרע” . להפך מהחלשה זה נותן תחושה של אני מסוגל יש לי את הכוחות ומעודד אותו להמשיך הלאה. אין זה סותר את עניין האמון בילד.
אני חושבת יותר מזה, שיכול להגרם נזק לילד שלא מקבל” כל הכבוד” מאמא וחיזוקים חיוביים וכמה שיותר יותר טוב. אחת המידות שאנו עובדים עליה היא ” תפארת” מזה תפארת? לפאר. כשמו כן הוא.
אוליי באמת בסיטואציה ספציפית יש מורה שמחזקת את החלש בכיתה וזה מעביר מסר שגוי לילד, אבל זה שונה מבית בו הילד מקבל מסר של כל הכבוד ומה טוב אם מרגע היוולדו.
אגב, בני בבית ספר פרטי בפתח תקווה “למרחב”, בית ספר מדהים עם צוות חינוכי מדהים. זה בין בית ספר לתלמוד תורה. בני מקבל שם מידי יום כל הכבוד (בני עובר עכשיו מבחן מחוננים שלב ב’) לצד ילד חלש שגם מקבל כל הכבוד באופן שווה. כולם מקבלים כל הכבוד. זה תלוי במסגרת בה הילד לומד. יש שם תמיד חיזוקים חיוביים. הקשר שלי עם בני הוא חזק ופנימי ואני רואה ילד שהולך לבית הספר שמח ועם תחושת ערך עצמי שמתחזקת עם הערכת המורים והסביבה ולא להפך.
עניין נוסף – אין ספק שלפני כל הכבוד ולפני אפילו אמון יש לקבל את הילד. כשהוא עושה משהו לא בסדר , לראות מעבר את המניע הטהור, להבין שהוא ילד ותפקידי ללמד אותו ואז לתת גבול על בסיס של קבלה. כשילד מרגיש שמקבלים אותו ומכאן אוהבים אותו הוא מרגיש בעל ערך וצומח למקומות טובים.
אני מודה על שחידדת לי את עניין האמון ואשמח לתגובתך בעניין ה”כל הכבוד”.
hadasr
בס”ד
אשמח לתגובתך,
מנסיוני ומהתעניינותי בתחום הנפש וממה שאני מרגישה באמת הפנימית שלי , שמבחינתי היא הכוונת ה’ יתברך, אני חשה כי דברייך לגבי אמון וכו’ בהחלט יכולים להוסיף לבטחונו האישי של הילד. עם זאת, אני חושבת שזו טעות לא לעודד את הילד. פרגון וחיזוקים חיוביים עושה טוב למבוגר ובוודאי שלילד, שמרגיש טוב ואז גם יוצא ממנו טוב.
מדוע שילד יחוש כי המחמאה מחלישה? כשאני אומרת לבניי כל הכבוד אין לי שום מסר סמוי של היום אתה בסדר ובדרך כלל לא. ממש לא. אתה תמיד מקסים ונשמה טהורה, אבל לדוגמא אם מדובר בתקופה בה האח הגדול מציק לאח הקטן, אני יאמר לו “מתוק כל כבוד, עכשיו ויתרת והתגברת על יצר הרע” . להפך מהחלשה זה נותן תחושה של אני מסוגל יש לי את הכוחות ומעודד אותו להמשיך הלאה. אין זה סותר את עניין האמון בילד.
אני חושבת יותר מזה, שיכול להגרם נזק לילד שלא מקבל” כל הכבוד” מאמא וחיזוקים חיוביים וכמה שיותר יותר טוב. אחת המידות שאנו עובדים עליה היא ” תפארת” מזה תפארת? לפאר. כשמו כן הוא.
אוליי באמת בסיטואציה ספציפית יש מורה שמחזקת את החלש בכיתה וזה מעביר מסר שגוי לילד, אבל זה שונה מבית בו הילד מקבל מסר של כל הכבוד ומה טוב אם מרגע היוולדו.
אגב, בני בבית ספר פרטי בפתח תקווה “למרחב”, בית ספר מדהים עם צוות חינוכי מדהים. זה בין בית ספר לתלמוד תורה. בני מקבל שם מידי יום כל הכבוד (בני עובר עכשיו מבחן מחוננים שלב ב’) לצד ילד חלש שגם מקבל כל הכבוד באופן שווה. כולם מקבלים כל הכבוד. זה תלוי במסגרת בה הילד לומד. יש שם תמיד חיזוקים חיוביים. הקשר שלי עם בני הוא חזק ופנימי ואני רואה ילד שהולך לבית הספר שמח ועם תחושת ערך עצמי שמתחזקת עם הערכת המורים והסביבה ולא להפך.
עניין נוסף – אין ספק שלפני כל הכבוד ולפני אפילו אמון יש לקבל את הילד. כשהוא עושה משהו לא בסדר , לראות מעבר את המניע הטהור, להבין שהוא ילד ותפקידי ללמד אותו ואז לתת גבול על בסיס של קבלה. כשילד מרגיש שמקבלים אותו ומכאן אוהבים אותו הוא מרגיש בעל ערך וצומח למקומות טובים.
אני מודה על שחידדת לי את עניין האמון ואשמח לתגובתך בעניין ה”כל הכבוד”.
ישר כח לך וה’ יצליח את דרכך.
בברכה, טליה