פרשת משפטים | הר’ ימימה מזרחי

התורה היא מלכה!

שבוע שעבר ראינו את המלכה, האורות והזיקוקים והמלכה צריכה שומרים מאחוריה ושומרים מלפניה, חייבת!.

לפני מתן תורה למדנו שעם ישראל קיבל כמה דינים במרה, אחרי מתן תורה הפרשה הזו שכולה דינים ודינים. כי המלכה הזאת צריכה שמירה.

ועכשיו תראו מה קרה לנו במדינות המודרניות, יש לנו דינים ויש לנו חוקים ואין לנו מלכה. שכחו לגמרי את המלכה. האלוהים הפך להיות החוק, וכבר לא זוכרים על מה אמורים לשמור פה. ואז מתחילים לריב עם החוק. החוק הזה מוצא חן בעיני והחק הזה לא מוצא חן בעיני. כי המלכה כבר לא זוכרים מי היא בכלל.

האלוהים נהיה השופט, לשופט בפרשה קוראים אלוהים. כתוב “אלוקים לא תקלל” ורש”י מסביר שאלוקים זה אלוקים וגם הדיין והשופט. כי לפי החוקים שהוא פוסק אתה פוגש את אלוקים. ככה זה היה פעם אבל היום באמת החק נהיה האלוהים עצמו ולכן אנשים מרשים לעצמם להתווכח עם החק, לא להסכים עם החק.

תקשיבו, הלכה זה דבר כבד. לכבד את ההורים זה כבד. “כבד את אימך” לפעמים זה הדבר הכי כבד. צניעות זה דבר כבד, לשמור כשרות- כבד. להכשיר כבד-כבד 😉 לתת צדקה אימלה כמה זה כבד.

אבל אם את זוכרת שזה מהמלך, את הופכת להיות מלכה ומבינה שזה שומר עלייך.

כשבחוק של המדינה יגידו לך לשמור שבת תגידי כבד, לא בא לי. מה זאת הכפייה הזאת? כשה’ יגיד לך “מתנה יש לי בבית גנזי ושבת שמה”, האק! אז זה הופך להיות כתר משגע. את מתחילה לעשות את זה עם חשק.

אנחנו השבת מברכות את חודש אדר. אומרות לא באבא עוד מעט נבין מה זה החודש המעלף הזה.

הכוכבת שלנו היא אסתר המלכה. ואתם תתקלו במילון פרשנויות מודרניות על אסתר המלכה- שהיא קורבן וכו’. אז היא אומרת רק דבר אחד “אלי אלי למה עזבתני”- אם אני אדע שזו הוראה שלך, אני לא אגיד זה ‘זר קוצים כואב’,  אני אגיד ‘הוא כנראה אהב אותי, האיש הזה’. רק ככה אפשר לשמור על החוק.