להתרגז או לא להתרגז | רחל וינשטיין

ומה עם להתרגז? או לרגוז?

שורש המילה רוגז מופיעה בפרשה שלנו כאשר יוסף שולח את האחים הביתה להביא את יעקב. הוא מזהיר אותם אל תרגזו בדרך.

מה זה לרגוז? האם זה דבר טוב, או לא טוב? מהי בעצם העבודה של חודש טבת?

נראה לי שרוגז זו פעילות, דינמיות. תזוזה. גם כשכועסים יש רעש, התרחשות. נראה לי שיוסף מזהיר את האחים מפני בלבולים בדרך, התרחשות מסיחה ומעכבת.

נראה לי שיש רוגז חיובי ורוגז שלילי, וצריך לבחון את הרוגז משני צדדים.

מה מטרתו, ומה צורתו?

כשתזוזה היא בכיוון חיובי, למשל קנאות למען מטרות נעלות, יש רוגז חיובי. רגזו ואל תחטאו.

אך גם כאשר המטרה חיובית, לפעמים הצורה שלילית.

באולפנא היו שלטים על העצים, כל מיני פנינים שליוו אותנו בשבילים. באחד מן השלטים היה כתוב “היי צודקת גם בתגובתך”. (נראה לי שזה מה שהיה כתוב, בכל זאת עברו אי אלו שנים…)

אני ממש זוכרת את השיחה בה הרב בהר”ן הסביר את השלט הזה שהוא כתב במו ידיו. גם כשצודקים, צריך לומר את הדברים בצורה צודקת. בצורה נעימה. מי שצודק ואומר את דבריו בצורה שלילית, כבר איבד מצידקותו.

היום הדגמתי לבני משפחתי איך נלחמים למען מטרה צודקת בצורה לא צודקת. ניסיתי להשכיב לישון את הילדים המתוקים שלי, והם לא ממש היו בעניין. צחקוקים ושטויות בלי סוף. ובשלב מסוים איבדתי שליטה… המטרה צודקת, הצורה קצת פחות.

זה קורה לכולנו, ובחודש טבת יש לנו הזדמנות לעבוד על הרוגז שלנו. לדייק .לצדוק.  נראה לי שחלק מאיתנו צריכים יותר מחודש אחד לצורך העניין.

יש עוד עניין שעולה מן הפרשה שקשור בעיני גם כן לעבודה על מידת הרוגז.

כאשר יוסף מתוודע לאחיו הוא מרגיע אותם ואומר שהוא לא כועס, הוא מבין שיד מכוון הייתה כאן. כי למחיה שלחני א-הים לפניכם. תמיד כשאני קוראת את הפסוק הזה אני מתפעלת משלוות הנפש של יוסף, המתגלה אמנם בניגוד מסוים להתעללות שהוא התעלל באחיו בפרשה שעברה. ויחד עם זאת צחוק הגורל – ה’ שלח אותו למחיה, אך זוהי גם תחילת הגלות והעבדות במצרים. ה’ חשבה לטובה, איי איזה טובה?

וכל המורכבות הזו מעלה לי תחושת “לא יודעת כלום” חזקה מאד.

אנחנו לא יודעים כלום.

פשוט ככה.

והרוגז השלילי, המופיע בצורת כעס, מלווה בדרך כלל בוודאות. הודאות הזו היא המאפשרת את הלהט, את הרוגז העצמתי.

אבל אם נזכור שאנחנו לא המובילים כאן, אנחנו בעצם לא יודעים כלום, הכל נראה אחרת.

גם אם נילחם, נילחם בצורה אחרת. גם אם נרגוז או נתרגז, הכל שונה.

וזה לא שצריך להשתיק את הרוגז, הרוגז הוא חשוב. אבל במקומו הנכון. בפרופורציה הנכונה.

ועם טיפ טיפת ענווה.