מש מש מש נכנס אדר מרבין בשמחה. שמח. שמח.

אך לא לכולם שמח, לא לכל אחד שמחה זו פשוטה.

בספר יצירה כתוב שחודש אדר מאופיין בשחוק.

מה היחס בין שחוק לשמחה?

רב צדוק מסביר (פרי צדיק לר”ח אדר) ששמחה היא בלב, ושחוק הוא הביטוי לשמחה. הוא ממשך ומסביר ששחוק הוא לא דבר פשוט, גילוי של שמחה הוא לא תמיד חיובי.

בשיר המעלות אנו אומרים אז ימלא שחוק פינו. אז לא עכשיו.

כתוב אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה (ברכות ל”א ע”א). רק לעתיד לבוא יהיה מותר למלא פינו שחוק.

ישנם מקורות רבים בחז”ל המגנים את השחוק. כתוב שאין להתפלל מתוך שחוק, ושחוק מונע את השראת הכינה (ברכות ל ע”ב).

אכן גילויי שמחה הם דבר לא פשוט, והדברים מגיעים לעתים למקומות של טומאה וחטא. המסתייגים והחוששים מפורים ומביטויי שמחה גלויים יש להם על מי לסמוך.

אז איך יתכן שחודש אדר הוא זמן של שחוק?

ויותר מזה, נראה שבפורים ניתן פורקן והוסר הרסן. לא סתם שחוק יש בפורים אלא שיכרות, לכאורה הביטוי נמוךביותר של השמחה.

רב צדוק מסביר שהשחוק בעצמו אינו שלילי, אך האדם עלול להביא לכך שיהיה שלילי. כאשר השחוק בא ממקום של תאווה הוא מביא לחטא.

אולם כאשר האדם מצליח להתגבר על יצרו “מזה נולד השחוק כביכול אצל הקב”ה”, ולאחר שאדם חווה צרות ונגאל ומודה לה’ נולדים בלבו שחוק ושמחה.

יש שחוק שהוא קדוש, שהוא ביטוי של קדושה.

באדר מותר לשחוק, ובאדר יש פוטנציאל של שחוק של קדושה.

איך יוצרים שחוק של קדושה?

האות של חודש אדר היא האות ק’, כך מופיע בספר יצירה. האות ק’ לפי המקובלים קשורה לקדושה. מקובל לומר שהופעת אות בתורה פעם ראשונה מעידה על מהותה. והיכן מופיעה האות ק’ בתורה לראשונה?

במילה ויקרא. “ויקרא א-הים לאור יום”.

האות ק’, והקדושה קשורים לקריאה. קריאת כיוון, קריאת שם. נתינת משמעות.

ובכך יש חיבור בין החוץ לפנים, בין השחוק לשמחה.

הסכנה בשחוק היא כשהוא ריק מתוכן. כשהשחוק בא ממקום של שמחה פנימית, מלאות וקדושה השחוק מתקדש גם.

בכלל בחיים אנו חווים הרבה ניתוק בין הפנים לחוץ.

לפעמים מרגישים ריקנות. שואלים למה ולמה.

מי אני בכלל? איך קוראים לי? מאיפה באתי ולאן אני הולכת?

חודש אדר קורא לנו לשוב ולשאול. מי אני? מי אני באמת? איך קוראים לי?

ולהגיע למקום של חיבור. להיזכר. לקרוא שם.

ואז, בהזכרות הזו יש שמחה. שמחה גדולה.

חודש אדר קורא לנו לשמוח ולשחוק, ממקום מחובר.

לחבר.

להיזכר.

לקרוא.

לשמוח ולשחוק.