“מצווה גדולה להיות בשמחה”
אתמול בערב חברה הזמינה אותי לאירוע חינה לשמש לה בת זוג .
התביישתי. לא הכרתי לעומק את בעלת השמחה, אך חברתי לא הרפתה והפצירה בי:
“מצווה לשמח כלה, בואי איתי”. נזכרתי שלא השתתפתי באירוע משמח מאז שעזבתי את משפחתי בארץ ישראל. האמת שהתגעגעתי מאוד לשמחה ונעניתי להפצרותיה .
האירוע נמצא בבורו פארק. זהו איזור מיוחד בברוקלין ,שילוב של בני ברק מחוברת למאה שערים, סטייל ניו יורק.
עשינו את דרכנו לבורו פארק. הנסיעה בדרך העלתה בי נשכחות. כשהגעתי לניו יורק עבדתי במסעדה הסמוכה לבניין בו מתקיים האירוע, אז הייתי חילונית הלבושה כמלצרית חסודה ומלצרתי את הנשים החרדיות של בורו פארק. הן נראו לי שונות, מוזרות, מוקפדות, קפדניות ,רציניות מאוד, עם שפת יידיש מוזרה שבטוח מרכלות עלי על הישראלית שבאה למלצר אותן מארץ הקודש, ואני שפטתי אותן על פי הטיפ שהן משאירות לי ותו לא.
כל בוקר נסעתי ברכבת לאזור בורו פארק ונדהמתי לחזור אחורה במנהרת הזמן ,שהרי הכול בעיר הזו עתיק ,אותנטי. דומה שאני בארץ אחרת ולא באמריקה .
עבדתי באותה מסעדה חודשיים ועזבתי.כשחזרתי לאותו בניין 7 שנים אחרי כאישה דתייה , עם כיסוי ראש, עבורי הייתה זו סגירת מעגל.
השוני ביני לבין הנשים החיות בבורו פארק עודנו קיים בליבי. בכול זאת אני חוזרת בתשובה מודרנית והן נשים חרדיות מבטן ומלידה. לא ציפיתי ליותר מדי.
דמיינתי את האירוע באולם קטן ,צפוף בנשים חרדיות, עם פאות ושביסים מוחאות כפיים למנגינת “הבה נגילה “, מחייכות, אוכלות ,נותנות מתנות וזהו.
כמה שטעיתי! ברגע שהתקרבנו לדלתות הפתוחות לרווחה, גלי השמחה עטפו אותי והקפיצו את הרגליים ללא שליטה. חזיתי בשמחה אמיתית במלוא מובן המילה.
עשרות נשים בגדלים וגבהים שונים, מבוגרות ,צעירות ,רבניות ,תלמידות ,נשים שביום יום מעוררות יראת כבוד בלבושן והתנהגותן ,כאלה שתמיד נראות לי כל כך שונות ממני ,שמעולם לא דמיינתי שגם הן יודעות להזיז את פלג הגוף התחתון והעליון , עכשיו הן מפזזות ,קופצות, רוקדות ומקפיצות את הכלה המיועדת בשמחה טהורה אמיתית .
קפאתי לרגע על מקומי, מנסה לעכל את מה שקורה. פעם ראשונה שהשתתפתי בשמחה כזו ,שמחה נשית טהורה עם זמרת די.ג’יי .
כול האורחות יצאו מהמסגרות שלהן בכדי שהיא הקטנה תשמח ביום המיוחד שלה.
אין פוזות, אין את מי להרשים, אין צלמי וידאו שמתעדים כל תזוזה ,אין מנה ב70 $ ,אין אלכוהול וסיגריות .
יש את השורה התחתונה החשובה ביותר והיא:
“את כאן לכבודה ובשבילה “.
את מבינה מה זה אומר ?! את משנית כרגע ,את כאן נטו לשמח אותה, את אימא שלה וכמה זה שונה מהאירועים שאליהם הלכתי לפני חזרתי בתשובה.
אירוע היה בשבילי קודם כול ללכת ליהנות עבור עצמי, להכין את המעטפה עם בונוס קטן ומחושב לפי הסכום שבעל השמחה נתן לי באירוע שלי. אני משלמת על המנה אז אני צריכה להפיק את המירב ,לשתות טוב, לאכול טוב ,לעשות סיבוב רושם שכולם יראו איך אני נראית ,לרקוד הכי …שכולם יסתכלו ,להיות מתועדת שחס ושלום לא יפספסו את הנענוע שלי ,העיניים מרצדות לצדדים את מי אני מפספסת? מי מעיז לפספס אותי? התחרות הסמויה
תגובות אחרונות