שבת שירה- בו אמרו עם ישראל שירה על הים,
לא מספרת על שירה בלבד.
עם ישראל אומרים שירה,
ומיד לאחר מכן מתלוננים.
ומתלוננים.
ומתלוננים.
כיצד יתכן שעם ישראל מתלונן כל כך מהר לאחר הישרה הנלאה הזו?
שירה היא לא תודה מנומסת.
שירה היא תנועה שבוקעת מבפנים.
רש”י כיצד משה: “אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה”.
שירה ספונטנית. שעלתה בליבו.
ובהמשך לספונטניות זו – עם ישראל מתלונן באופן ספונטני ביותר.
ובכל זאת אנו קוראים לשבת זו שבת שירה,
ונקראים להתחבר לתנועת השירה הספונטנית ולא לתנועת התלונה הספונטנית.
אני חושבת הרבה על ספונטניות,
על חיבור,
על אוטנתיות.
הכי היום הכל צריך להיות מחובר, אמיתי.
ישנו תיקון גדול ברצון לעבוד את ה’ בצורה מחוברת, אמיתית.
מן הלב.
ולא רק מן הפה ולחוץ.
אך המקום המתחבר לעיתים מוביל אותנו למחוזות לא פשוטים –
זה אתגר לא פשוט. ולא חדש.
יש לנו מסורת ענפה של תלונות.
כי קשה לשיר שירה,
באמת.
ולהמשיך לשיר.
ולא ליפול למקום המתלונן.
כי באמת יש קשיים,
וכאב.
והתלונה באה ממקום אמיתי.
אז איך נשארים בשירה ולא נופלים לתלונה?
בעל אור החיים הקדוש מדגיש שכאשר שרו עם ישראל הם שרו יחד, אשירה, בלשון יחיד. כאיש אחד בלב אחד בלי פירוד.
כיצד מתחברים למקום של השירה?
מתחברים אחד אל השני.
ובעל אור החיים מוסיף – ששירה זו נאמרה בלשון של עתיד.
שלא נתבלבל ונאמר ששירה זו היתה אירוע חד פעמי. אחד יש לאל ידו לשיר כך גם בעתיד. לכן ניתקנה שירה זו כחלק מן התפילה.
וכך הביחד הופך ליחד הרבה יותר גדול.
יחד כל עם ישראל.
בכל הדורות.
מיוצאי מצרים ששרו על הים,
ועד שירת הגאולה שנשיר במהרה בימינו.
ובדרך אנו מצווים לשיר כל יום.
להתחבר לשיר הנפלא ששרו משה ובני ישראל על הים.
ממשיכים לשיר.
לבד,
כך כל קל ליפול.
ביחד – יש לנו כח.
אפשר לשיר.
ולא סתם יחד –
יחד עם כל הדורות.
יחד עם הדורות שהיו,
ושיהיו.
כך אפשר לשיר.
בתפילה שנראה גאולות וישועות,
במהרה.
ולא נפסיק לשיר.
תגובות אחרונות